ס"ק 29430-06-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' רכבת ישראל בע"מ

פתיח

1. עניינו של הסכסוך הקיבוצי שבפנינו במספר החלטות ארגוניות שקיבלה הנהלת הרכבת, ואשר לשיטת נציגות העובדים - אמורות היו להתקבל בשיתוף פעולה עמה.

    

2. המשיבה - רכבת ישראל בע"מ (להלן: הרכבת) - היא חברה ממשלתית המפעילה את התחבורה המסילתית במדינת ישראל. המבקשת 1 - הסתדרות העובדים הכללית החדשה - היא ארגון העובדים היציג של עובדי הרכבת. המבקשים 2 ו - 3 הם נציגויות עובדי הרכבת לפי מחוזות (להלן: הוועד; ההסתדרות והוועד יכונו להלן גם נציגות העובדים).

    

3. הרכבת היא מקום עבודה מאורגן, ופועלת מזה שנים על סמך הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 12.9.94 (להלן: הסכם 1994; נספח 7 לתצהירי הרכבת; לא הייתה מחלוקת בדבר חלותו של הסכם זה גם כיום - וראו למשל בעדות יו"ר המבקש 2 בעמ' 21 לפרוטוקול).

    

4. בשנת 2012 עברו יחסי העבודה ברכבת טלטלה קשה, שאין זה המקום לפרטה (ראו למשל ב-סב"א (ארצי) 9685-07-12 כוח לעובדים - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (15.7.12)), והסתיימה בחתימת הסכם קיבוצי מיוחד מיום 6.12.12 (להלן: הסכם 2012; נספח 8 לתצהירי הרכבת; במאמר מוסגר יצוין כי במהלך השנים שקדמו לכך נחתמו ככל הידוע הסכמים קיבוציים נוספים, אך הם לא הוגשו לעיוננו על ידי מי מהצדדים ויש לפיכך להניח כי אינם מתייחסים לנושאי המחלוקת).

    

   בחודש מרץ 2013 נבחר הוועד הנוכחי, והחלה תקופת "מבחן" הדדית במהלכה בדקו שני הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית את גבולות שיתוף הפעולה ביניהם.

    

5. ביום 13.6.13 הוגשה בקשת הצד בסכסוך קיבוצי שבפנינו, ועמה בקשה למתן צווים זמניים. בבקשה פורטו חמש החלטות ארגוניות שקיבלה הנהלת הרכבת, ואשר לטענת הוועד התקבלו באופן חד צדדי ותוך הפרת חובות השיתוף וההיוועצות.