ס"ע 9236-11-10

כללי

1.התובעת, ילידת 1960, מועסקת כאחות חדר מיון בבית החולים "זיו" בצפת (להלן: "בית החולים") החל מיום 4.7.1983 ועד היום.

2.לטענת התובעת, בתקופה שמיום 5.5.1986 ועד 31.8.1993 (להלן: "התקופה הרלוונטית") היא הועסקה בתקן משרה חלקי בשיעור 50%. בפועל, היא הועסקה לטענתה בתקן משרה גדול יותר שכן היא ביצעה כ - 50 שעות עודפות בממוצע בחודש. לטענת התובעת, חישוב שכרה וזכויותיה על בסיס תקן "פיקטיבי" ולא על פי תקן משרתה בפועל, באופן שאותן שעות עודפות לא באו במסגרת תקן משרתה, פגע בזכויותיה הסוציאליות לרבות בגמלת הפנסיה התקציבית אותה היא עתידה לקבל בעת פרישתה לגמלאות.

3.התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת אקטוארית של מר אליאור ויסברג, מיום 11.11.2009. מר ויסברג פירט כיצד חישב את השיעור המצטבר של הזכויות - 8.89% - אשר לא יובאו בחשבון בעת חישוב הפנסיה כתוצאה מכך שאותן שעות עודפות לא הובאו בחשבון תקן משרתה. כן פורט בחוות הדעת כיצד יש בנתון זה כדי לגרום ל"הפסד פנסיוני" כפי שמכנה זאת התובעת: סכום חודשי של 366 ₪ וסכום כולל - 65,375 ₪ - כך בהתאם לנתוניה האישיים של התובעת המפורטים בחוות הדעת.

4.התובעת מסתמכת בתביעתה בעיקר על חוזר נציבות שירות המדינה נט/16 מיום 18.2.99 שעניינו "איסור העסקת עובד בחלקיות משרה מעבר לתקן משרתו – רענון" (להלן – חוזר נט/16), אשר קובע כך:

"1.בעקבות מספר מקרים שהתעוררו לאחרונה, בהם העסיקו משרדים עובדים בחלקיות משרה, באופן קבוע מעבר למכסת השעות בתקן המשרה, הוחלט להוציא הודעת רענון בסוגיה זו.

2.כאשר עובד משובץ במשרה חלקית אך בפועל מועסק באופן קבוע בשעות עבודה הרבה מעבר לתקן השעות של משרתו החלקית, עלול הדבר להיתפס, בדיעבד ומבחינה משפטית, כפיקציה. זאת ועוד: המשרד או היחידה יחוייבו, בין השאר, לחשב למפרע את זכויותיו של העובד, לרבות זכויותיו הסוציאליות, כאילו הועסק במשרה מלאה.

3.הדרך הנכונה לטפל במקרים בהם צרכי העבודה בפועל מחייבים העסקת עובד במשרה מלאה ולא בחלקיות משרה, אינה בהעסקת העובד שעות נוספות רבות מעל לתקן, אלא בפניה לנציבות שירות המדינה בבקשה לשינוי תקן...".

במסגרת תצהירה הפנתה התובעת להנחיות נוספות אשר לטענתה חייבו את בית החולים גם ליידע את כלל העובדים בדבר האפשרות כי הם מועסקים בתקן משרה "פיקטיבי" וכן לדווח על עובדים אלו לנציבות שירות המדינה על מנת שתוסדר מסגרת העסקתם. לטענת התובעת הנתבעת לא פעלה כך והעובדה כי היא למעשה הועסקה בתקן משרה "פיקטיבי", נודעה לה רק בסמוך להגשת התביעה.

5.כן מסתמכת התובעת בתביעתה על קביעות בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין אשר ניתן במסגרת ערעור על הכרעת בית הדין האזורי בתביעות דומות לתביעה זו (ע"ע 19734-11-10 מדינת ישראל – הרשקוביץ ואח'. להלן: "פסק הדין שבערעור"). מדובר באחיות אשר עבדו בביה"ח רמב"ם, גם הוא בבעלות המדינה, אשר טענו כי בתקופות מסוימות, תקן המשרה הרשמי החלקי בו הן הועסקו – היה למעשה פיקטיבי. זאת, כיוון שהן הועסקו מעבר לו שעות עבודה רבות ובאופן קבוע. כיוון ששעות אלו חושבו כ"שעות עודפות", הן לא הקנו להן זכויות סוציאליות. האחיות תבעו לפיכך הפרשי שכר לעבר וכן התייחסה תביעתן לחישוב גמלת הפנסיה בהתאם להיקף תקן המשרה כפי שהיה בפועל. תביעת האחיות התקבלה בחלקה בבית הדין האזורי ב"פסק דין חלקי" (למעשה "החלטה אחרת") והמדינה כאמור הגישה ערעור על החלטה זו. להלן בפסק דין זה: "תביעות האחיות".

6.מעבר ל"הפסד הפנסיוני", עותרת התובעת בתביעתה גם לקבלת כל "הפרשי שכר/הפרשי גמלאות ו/או הטבות ו/או זכויות הנובעות מהיקף משרתה בפועל בצירוף הפרשי הלנה ותמריץ אחיות והשלמת קרן השתלמות לרבות צו הצהרתי המצהיר על זכויותיי כאמור,..." (סעיף 26 לסיכומים וראו גם סעיף 13 לכתב התביעה). התובעת לא פירטה את תביעתה בנושאים אלו, לא כימתה רכיבים אלו וגם לא שילמה בגינם אגרה. כן חזרה והבהירה התובעת במהלך ההליך כי מטרתה בתביעה זו הינה בעיקר כי גמלת הפנסיה אשר תקבל בעתיד - תחושב לפי היקף תקן המשרה בפועל בתקופה הרלוונטית ולא על פי תקן משרתה הרשמי. לאור כל זאת ולמען הסק ספק אנו קובעים כי רכיבי התביעה הנזכרים לעיל למעשה אינם בגדר המחלוקת הנתונה להכרעתנו. כן נציין בהקשר זה כי בתביעות האחיות נקבע בבית הדין האזורי כי התביעה להפרשי שכר וזכויות סוציאליות לעבר התיישנה, כיוון שמדובר היה בסכומים שזמן תשלומם קדם ל – 7 שנים לפני הגשת התביעה. בית הדין הארצי לא התערב בקביעה זו.

7.בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף, כיוון שהתביעה, גם בנושא גמלת הפנסיה, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לחילופין נטען כי בהגישה את התביעה לאחר שנים כה רבות גרמה התובעת לנתבעת נזק ראייתי. נטען כי התובעת לא הלינה על האופן שבו הועסקה אלא בסמוך להגשת התביעה.

8.כמו כן, לטענה הנתבעת, שעות עבודת אחות במשרה מלאה על פי הסכמי השכר של האחיות הינו אכן – 36 שעות שבועיות. חצי משרה הינה בהתאמה, 18 שעות עבודה שבועית. בפועל, טענה הנתבעת, הנהיג בית החולים 5 משמרות כל שבוע, בת 8 שעות כל אחת. אולם, לטענת הנתבעת - לא ניתן לברר את טענות התובעת ללא דו"חות נוכחות שלה בתקופה הרלוונטית כאשר אלו, כבר אינם בנמצא. כן הכחישה הנתבעת כי התובעת ביצעה בפועל שעות עבודה העולות על היקף משרתה, בוודאי באופן קבוע. נטען כי התובעת קיבלה שכר מלא בגין עבודתה וכי אם הועסקה התובעת בשעות עודפות היה זה בשל אופי העבודה, באופן לא קבוע ולצרכים ספציפיים של המחלקה. לאור כל זאת טענה הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לתוספות כלשהן לשכרה או לגמלתה העתידית.