ס"ע 9169-09.בפני

1.לפנינו ערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות (להלן – הממונה).

בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 29.5.12, עניינו של המערער הוחזר לבית דין זה לשם בירור טענותיו לגופן.

2.רקע עובדתי

א.המערער עבד כמורה במשרד החינוך, במשך כ – 32 שנים, מיום 1.9.1974.

ב.עבודתו של המערער במשרד החינוך הופסקה ביום 30.11.06.

ג.ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות קבעה ביום 3.4.06 כי המערער אינו כשיר עוד לשמש כמורה בשל צרידות כרונית.

ד.המערער ניהל הליכים בבית דין זה בהם עתר למנוע את הפסקת עבודתו (עב (ת"א) 7770/06, עב (ת"א) 9557/08). ההליכים הסתיימו בפסק דין שניתן ביום 26.8.10 על ידי מותב בראשות כב' השופטת עציון, בו נדחו התביעות.

ה.בהחלטה מיום 27.11.08 נקבע כי הסעדים שהמערער עותר להם מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן – חוק הגמלאות), כלומר הגדלת אחוזי קצבה בגין מצב בריאות ותוספת לקצבה בגין גמול חינוך, יימחקו ויוגש בגינן ערעור על החלטת הממונה.

ו.במהלך חודש דצמבר 2006 נציב שירות המדינה החליט על הגדלת תקופת השירות של המערער מטעמי בריאות, כך ששיעור הקצבה המשולמת לו הוגדלה מ – 64.5% ל – 66%.

ז.הגדלת תקופת השירות בעניינו של המערער השפיעה על גובה המענק ששולם לו על פי סעיף 22 לחוק הגמלאות והמערער נדרש להשיב 16,538.7 ₪. בעקבות זאת, המערער ויתר על הגדלת תקופת השירות.

3.להלן תמצית טענות המערער:

א.לאחר שהמערער הודיע שאינו מעוניין בהגדלת תקופת השירות, קצבתו הועמדה על 64.5% ובכך בפועל לא קיבל את ההגדלה שהוועדה הרפואית קבעה.

ב.פרשנותו הנכונה של סעיף 100 לחוק הגמלאות אמורה להטיב עם המערער ולא להרע עמו, והאופן בו הממונה יישם את הוראות הסעיף פסול ולוקה בחוסר תום לב.

ג.את מענק הפרישה על פי סעיף 22 לחוק הגמלאות יש לחשב על פי הקצבה במועד הפיטורים ולא על פי מועד עתידי המאוחר למועד הפיטורים.

ד.אין קשר בין הוראת סעיף 22 להוראת סעיף 100 לחוק הגמלאות. בעניין זה המערער הפנה לתיקון מס' 51 לחוק הגמלאות, שעסק בתנאי פרישתם של עובדי רשות מנהל המקרקעין וממנו המערער למד כי מקום בו המחוקק סבר שיש לקשור בין שני הסעיפים, עשה זאת במפורש.