ס"ע 8935-08-15

בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן ביום 2.1.17 (להלן – "פסק הדין").

1.ביום 2.1.17 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהיעדר התייצבות.

2.ביום 3.1.17 הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת בקשה זו טען הנתבע, כי הוא לא ידע שהדיון הוקדם ולכן הוא הגיע לדיון ביום 3.1.17. בנסיבות אלו עתר הנתבע לבטל את פסק הדין תוך שציין, כי כנראה הזימון הגיע לכתובתו הישנה.

3.התובע בתגובתו ביקש לדחות את בקשת הנתבע תוך שציין, כי מדובר בזלזול מתמשך של הנתבע בהליכי המשפט, שמנע ממנו להגיש כתב הגנה כראוי ו/או מלהתייצב לדיון. התובע טען, כי לגרסת הנתבע, שלא נתמכה בתצהיר, הוא שינה כתובת מבלי שטרח לעדכן את ביה"ד או את ב"כ התובע וללא אסמכתא בדבר שינוי הכתובת. מעבר לאמור הנתבע לא התייחס בבקשה הלקונית לסיכויי הגנתו.

4.הלכה היא, כי כאשר לא בוצעה המצאה כדין לבעל הדין אשר נגדו ניתן פסק דין במעמד צד אחד, מדובר בפסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק.

5.במקרים שבהם מתבקש ביטול של פסק-דין שניתן במעמד צד אחד בלא שיש עילה לבטלו מחובת הצדק, על המבקש להראות כי סיכויי ההגנה טובים ולהצביע על סיבה המניחה את הדעת למחדל הדיוני.

6.ברע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ – מוניות קו 51 בע"מ (ניתן ביום 14.6.16) נפסק, בין היתר, כי:

"כידוע, ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מבוסס על שני שיקולים: מן העבר האחד סיבת מחדלו של המבקש להתגונן, ומן העבר השני סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל. ככל שאחד השיקולים הללו מצביע באופן מובהק יותר על כך שיש לבטל את פסק הדין, יפחת המשקל שיש להעניק לשיקול השני; ועם זאת, ברגיל מקובל כי השיקול בדבר סיכויי ההצלחה הוא השיקול העיקרי (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ, [פורסם בנבו] פסקה 8 וההפניות שם (10.8.2010); רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 10 (22.5.2012) (להלן: עניין חלה)).

.....