פסק דין 8933-09-10

1.התובע הועסק כנהג אצל הנתבעת מ– 23.10.95 ועד לפיטוריו ביום 6.7.09 (13 שנה ו– 10 חודש).

על יחסי הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף ייבוא, ייצוא מסחר בסיטונות ושירותים, משהנתבעת פועלת בענף הנסיעות ותיירות (112) ("הצו").

התובע הועסק שעות ארוכות בלא שקיבל גמול כדין, ללא תשלומי חג, הבראה, ובלא שניצל חופשה שצבר ואף לא צורף להסדר פנסיה עד 1.08, שאז הפרישה הנתבעת חלקית. כן הוטלו עליו "קנסות" והוצאו תלושים המנוגדים לחוק הגנת השכר.

ב– 2008, משהגיעו מים עד נפש, פנה לנתבעות וביקש השלמת ימי חופשה והבראה המגיעים לו כחוק (מכתבו מיום 27.3.08), מכתב שנענה ב"לך ושוב" ובמכתבו מ– 31.12.08 , חזר על דרישתו.

הנתבעת ביצעה עדכון חלקי.

בעקבות תיקון 24 לחוק שינתה הנתבעת חד צדדית את תנאי העסקתו ופיצלה פיקטיבית ומלאכותית את "שעות המשמרת" בגינן שולם לו שכר חלקי בלבד. התובע התנגד לשינוי חד צדדי זה, ומאז החל מסע התנכלויות. ב– 1.3.09 נמסר לו מכתב הנתבעת לפיו בניגוד לנהוג עד אז, יידרש להחנות את אוטובוס הנתבעת בחניון המרוחק מרחק ניכר ממקום מגוריו וזוהי הרעה מוחשית בתנאיו, שהודיע על התנגדותו לשינוי חד צדדי ופוגעני זה. במקביל שלח מכתב נוסף בנושא יתרות חופשה והבראה.

ב– 26.4.09 הודיע במכתבו כי הרעה זו אינה מקובלת עליו. משראתה הנתבעת כי ניסיונותיה לסלקו ולגרום להתפטרותו אינם עולים יפה, החלה "לערוך לתובע" שיחות שמטרתן להכשיר הקרקע לפיטוריו הבלתי חוקיים.

ב– 8.5.09, משהתייצב לקבל מכתב שהמתין עבורו – התקיימה לפתע שיחה בה הוטחו בו האשמות משוללות יסוד.

ב– 24.5.09 פנה התובע לנתבעת בבקשה "לנצל ימי החופשה הצבורים עד למועד חזרתו לעבודה בפועל" ונדרש להעלות פנייתו על הכתב וכך נעשה.

בעקבות מכתבו מ– 24.5.09 נמסר לו ב– 24.5.09 מכתב הנתבעת מ– 18.5.09 בו נקבע כי הוא מושעה מעבודתו לשבועיים ובמקביל נותק המכשיר הנייד בו עשה שימוש כל תקופת העסקתו.

התובע העביר בד בבד מכתב תגובה מפורט בו שב והדגיש כי הוא מעונין להמשיך בעבודתו כבעבר, מכתב שלא נענה ושוב כתב לנתבעת ב– 24.6.09 תוך שהודיע כי הוא חוזר לעבודתו ב– 2.7.09. יומיים אח"כ, קיבל מכתב מ– 25.6.09 המזמינו ל"שימוע" בעניין "המשך עבודתו".

ב– 29.6.09 (בטעות נרשם 2010, סעיף 10.23) התקיימה "שיחה" עם התובע בה הוטחו בו האשמות משולחות יסוד, שממילא נידונו ב"שימוע" מ– 8.5.09.

התובע, המום לחלוטין מהמהלך חסר תו"ל בו נקטה הנתבעת הגיב בקצרה להאשמותיה חסרות הבסיס וביום 6.7.09 קיבל מכתב פיטורין. התובע מפנה להתנהלות והטקטיקה של הנתבעת כפי שעולה גם מפסה"ד (ת"א 4217/05 זר יוסף נ' הנתבעת, דמ (ת"א 3620/08 שטרן ישעיהו נ' הנתבעת).

שכרו הקובע של התובע, עומד ע"ס 5,404 ₪ (3,905 ₪ שכר יסוד + ממוצע עמלות 1,498 ₪).

התובע זכאי לפ"פ בסך 74,754 ₪ נטו בצירוף פיצויי הלנה, כן זכאי הוא לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות לפי הצו (6% מעביד, 5.5% עובד), בסך 23,345 ₪ מתוכם ניתן לקזז 4,197 ₪ לפי אישור מנורה– מבטחים.

הנתבע עותר לש"נ משהועסק 5 י"ע (12 שעות) ובשבת באופן קבוע (8 שעות). משכך, הינו זכאי לכל שבוע ל– 499 ₪ ובשבת ל– 336 ₪ ובסה"כ 103,278 ₪.

כן עתר לפדיון חופשה ל– 95 יום (בסך 15,960 ₪ בקיזוז 2,480 ₪ שקיבל לאחר פיטוריו) וסה"כ 13,480 ₪, לפדיון הבראה 5,440 ₪ נטו, לדמי חגים ל– 7 שנים 10,584 ש"ח, לפיצוי בגין הפרה ביודעין (בגין תלוש פיקטיבי 2.09 – 7.09 בסך 5,000 ₪ לכל חודש ובסה"כ 25,000 ₪).

כן עתר להחזר קנסות בסך 4,669 ₪ ותשלום בגין "השהייה", בהתחשב בתקופת ההתיישנות בסך 2,702 ₪ולהפרש הודעה מוקדמת בסך 3,398 ₪ ולפיצוי בגין עגמת נפש, נזק לא ממוני ונזק ראייתי בסך 50,000 ₪.

סה"כ התביעה 304,518 ₪.