ס"ע 8229-08-14

התביעה הוגשה ביום 10.8.14. ביום 16.10.15 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה בטענה שנבצר ממנו לכמת את תביעתו כראוי במועד הגשתה. הנתבעת התנגדה לבקשה.

בתיק התקיימו שלושה דיונים מוקדמים ולאחר האחרון שבהם, שהתקיים ביום 8.2.16 -התבקשו שוב עמדות הצדדים ביחס לתיקון כתב התביעה. לאחר שמיעת עמדות הצדדים התקבלה ביום 24.5.16 החלטת כב' השופטת שטיין לפיה כתב התביעה יתוקן. עם זאת- כך נאמר- "לאור המועד בו התבקש התיקון... ולאחר שהתקיימו מספר דיונים בתיק, כתב התביעה המתוקן יתקבל בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1500 ₪ לטובת הצד השני. התובע יצרף אישור לתשלום ההוצאות תוך 21 יום אחרת כתב התביעה המקורי יוותר על כנו"

לאחר שלא התקבל אישור כאמור במועד הנקוב, ניתנה לתובע שהות בת 7 ימים נוספים להמצאתו ולאחר שגם במועד האמור לא התקבלה כל תגובה מטעמו הוריתי לתובע לנמק מדוע לא יחויב בהוצאות בגין התעלמות מהחלטות בית הדין.

בתגובתו טוען התובע כי בשעה שפעל בחוסר מעש- הרי שברור שאין הוא חפץ עוד בתיקון תביעתו וויתר על כך. משכך אין מקום להטיל עליו הוצאות.

לאחר ששקלתי בדבר אני סבור כי יש להטיל על התובע הוצאות. ראשית יובהר כי החלטת כב' השופטת שטיין אמנם התנתה את תיקון כתב התביעה בהמצאת אישור על תשלום הוצאות- אולם לא נאמר בה כי ויתור על תיקון התביעה – משמעו ביטול ההחלטה בדבר ההוצאות.

הגיון הדברים מלמד כי להטלת ההוצאות תכלית כפולה- הן בגין הוצאות העתיד- כגון הגשת כתב הגנה מתוקן והן בגין הוצאות העבר ובהם עצם העיכוב בניהול ההליך, הגשת תגובות לבקשה לתיקון כתב התביעה וכד'.

בענייננו- עצם ההליך בו התבקש תיקון כתב התביעה היה ארוך ומכביד, אילץ את הנתבעת להגיש תגובות ואילץ את בית הדין להחלטות שהתבררו כמיותרות. כל זאת שעה שהתובע צריך היה לצפות כי יוטלו עליו הוצאות בגינו וצריך היה להביא צפיה זו בחשבון במסגרת שיקוליו, עוד בטרם הגיש את הבקשה.

משכך- אני סבור כי בויתור התובע על תיקון התביעה אין כדי לבטל באופן אוטומטי את ההחלטה להטיל עליו הוצאות.