ס"ע 8183-08-11, אימן אבו עודה נ' מושב ארגמן

פתח דבר

1. הנתבע, מושב ארגמן, הנו מושב שיתופי באזור בקעת הירדן (להלן: המושב). התובע, מר איימן בני עודה, מתגורר בכפר הפלסטיני פארעה אל-ג'יפטליק הסמוך למושב. האם שימש התובע שומר לילה בשדות מושב ארגמן? האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק? אלה הן השאלות שבמוקד המחלוקת בין הצדדים.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך

2. התובע הוא אחיו של מר נאאל בני עודה (להלן: נאאל) אשר התקשר עם המושב לביצוע שמירה על שדותיו בשעות הלילה.

3. ביום 24.11.2010, לפנות בוקר, נעצרו התובע ואחיו על ידי משטרת מרחב שומרון סמוך לחממות המושב. השניים נחשדו בגניבת תמרים מהמושב ובהתפרצות למחסן המושב (נ/1). בתום חקירה, שככל הנראה ערכה מספר ימים, שוחררו השניים ולא ננקט כנגדם הליך פלילי. התיק שנפתח בעניינו של כל אחד מהאחים נסגר בהעדר ראיות.

4. אין מחלוקת כי לאחר הארוע האמור הסתיימה ההתקשרות של נאאל עם המושב. בחלוף תקופה בת מספר חודשים הגישו התובע ואחיו תביעות זהות לבית דין זה בהן טענו כי עבדו יחד כשומרים על שדות המושב מיום 1.4.2007 ועד אשר פוטרו בחודש 11/2010 לאחר מעצרם. על פי האמור בכתבי התביעה המושב לא שילם את שכר עבודתם לחודשים נובמבר ודצמבר 2010. כן עתרו האחים לתשלום הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות בחול ובשבת, פדיון דמי חופשה, פדיון דמי הבראה, תשלום עבור חגים, פיצויי פיטורים ופיצוי בגובה 50,000 ₪ בגין אופן העסקתם.

5. המושב מצדו הכחיש כי ההתקשרות בינו לבין נאאל היתה התקשרות של עובד-מעסיק. על פי טענת המושב הוא בא לידי הסכם עם נאאל בדבר תשלום דמי חסות ("פרוטקשן") בתמורה ל"שמירה" או "השגחה" על שדותיו מפני גניבות ופריצות שהתרחשו אצלו קודם לכן בהיקף גדול וגרמו לנזקים רבים. אשר לתובע, המושב טוען כי אינו מכיר אותו, לא התקשר עמו בדרך כלשהי ופגישתם הראשונה היא בבית הדין עם הגשת התביעה שבפנינו.

6. על פי החלטת סגן הנשיאה (כתוארו אז), השופט אייל אברהמי, אשר אומצה על ידי חברתי השופטת יפה שטיין, בפניה התנהלו ההליכים המקדמיים כאן, הופרדו ההליכים (ראו: החלטה מיום 9.9.2013) של התובע ואחיו. ההליך בעניינו של נאאל התברר תחילה והסתיים בפסק דין (ס"ע 8205-08-11), בו נקבע כי לא עלה בידי המושב להוכיח כי ההתקשרות בינו לבין נאאל הייתה של גביית דמי חסות. נפסק כי יתכן אמנם שההתקשרות בין המושב לנאאל הייתה במטרה שהוא יגן על שדותיו מפני גניבות ומתוך הנחה שההתקשרות עמו תובא לידיעת תושבי האזור וכך תמנע גניבות. אולם היחסים המשפטיים בין הצדדים היו יחסי עובד-מעסיק.

7. אגב כך ולנוכח הצורך להכריע, בין היתר, בגובה שכרו של נאאל, שטען כי התחלק באופן שווה עם אחיו בשכר החודשי ששילם לו המושב, ומשהעיד התובע גם בהליך של אחיו, נפסקו בעניינו של נאאל דברים הנוגעים לענייננו:

"..טענת אנשי המושב לפיה ההתקשרות הייתה רק עם התובע נתמכת גם בספרי החשבונות וגם ברישומים שם נרשם כי התובע לבדו קיבל תשלום. אין חולק כי מידי חודש הוצא רק שיק אחד לפקודת התובע. טענת עדי המושב הייתה כי לא הכירו את אחיו של התובע איימן ולא הייתה להם כל התקשרות עמו. דברים אלה מהימנים עלינו. דברים אלה מתיישבים אף עם דברי התובע לפיה בעת שסוכם עמו על ההתקשרות ישבו אנשי המושב רק איתו ולא עם אחיו איימן..התובע טוען כי ברשותו מסמכים על כי הועסק על ידי אנשי המושב אך לאחיו לא היו מסמכים אלה....אף האח איימן העיד כי רק אחיו ישב עם אנשי המושב....

מקובלת עלינו אפוא טענת אנשי המושב שההתקשרות היתה אך עם התובע והוא קיבל בהתאם לה 5,000 ₪ נטו. אמנם ייתכן שאיימן היה חלק מהזמן עם התובע, אך אין בכך כדי לקשור יחסי עבודה יש מאין...." (פסקאות 6 – 7).

8. בפנינו קוימה ישיבת הוכחות אחת. לתובע העידו הוא עצמו ואחיו נאאל. למושב העיד מר חיים מזרחי, מי ששימש בתקופה הרלבנטית כמזכיר וגזבר המושב ומי שהיה מעורב בהתקשרות עם נאאל. יצוין כי מלכתחילה הגיש התובע גם את תצהירו של מר מוסא אבו ג'האלין. אולם משהעד לא התייצב להחקר על תצהירו נמשך התצהיר מתיק בית הדין.

סמוך לתום ישיבת ההוכחות ניתן פסק הדין בעניינו של נאאל (עליו לא הוגש ערעור). על כן התבקש התובע להודיע האם הוא מבקש לקדם גם הליך זה. משהתקבלה תשובתו החיובית נקבע מועד לשמיעת סיכומי הצדדים בעל-פה.

גדר המחלוקת

9. כאמור בפתח הדברים וכפי שבא לידי ביטוי גם ברשימת הפלוגתאות שערך בית הדין (ראו: החלטה מיום 12.2.2014), השאלות הצריכות להכרעה הן האם התקיימו בין התובע למושב יחסי עובד-מעסיק. ככל שהתשובה היא בחיוב באיזו תקופה, באיזה היקף ובאילו תנאים. בהתאם, האם נותר המושב חייב לתובע זכויות כספיות כלשהן.

טענות הצדדים

10. לטענת התובע הוא ואחיו עמדו על גרסתם לפיה עבדו יחד כשומרים בשדות המושב בהליך זה כמו גם בהליך הנוסף. המושב ביכר להגיש בהליך זה את פרוטוקול דיון ההוכחות בהליך בעניינו של נאאל ועולה ממנו כי אדם בשם מוסא אבו דאוד שעבד במטעי המושב ראה את התובע ואחיו באים והולכים מעבודת השמירה, ואף ביקר אותם מדי פעם במהלכה.

העובדה שלתובע אין אסמכתאות בכתב על העסקתו אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. בפרט שגם לנאאל לא הוצאו תלושי שכר ושמר מזרחי העיד כי בתקופה הרלבנטית נהגה במושב שיטת העסקה באמצעות 'ראיס'. משכך אף ראוי להפוך את נטל השכנוע ולהטילו על המושב שגרסתו התבררה כבלתי סבירה. זאת במיוחד לנוכח עדותו של מר מזרחי ולפיה השומר הישראלי שנשכר לשמור על המושב עצמו (להבדיל משדותיו) השתכר פחות מאחיו וזאת בתקופה שקדמה לפסיקה בעניין קו לעובד. כך העיד מר מזרחי כי שומר אחד אינו יכול באופן סביר להגן על אלפי דונמים של מטעים, עובדה שיש בה כדי לחזק את טענת התובע כי לשם ביצוע השמירה נדרשו שני בני אדם. התובע מבקש לזקוף לחובת המושב את העובדה שלא הגיש את פרוטוקול דיון ועד המושב בו החליט על העסקת שומרי לילה לשדותיו או הגעה להסכם בדבר תשלום דמי חסות. התובע מוצא 'אות אמת' לגרסתו בכך שהעיד כי הוא זוכר שצ'ק שנמסר לו על ידי המושב חזר ובמקומו ניתן אחר בעד שתי משכורות. דבר שמצא ביטוי בנספחים שהגיש והתברר כנכון. על פי התובע אין מחלוקת שפוטר לאחר שלא החזירו אותו לעבודה בתום המעצר ועל כן הוא מבקש לקבל את תביעתו במלואה.