ס"ע 7026-03-16

ביום 30/9/16 הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בקשה להפקדת ערובה ובקשה להתיר ארכה להגשת כתב הגנה.

ביום 7/10/16 ניתנה החלטה כי על התובע להגיב לבקשות וניתנה ארכה להגשת הגנה עד החלטה אחרת.

התובע הגיש תגובה ובה התייחסות רק לנושא סילוק על הסף.

הנתבעים הגישו תשובה בסוגיה זו ביום 26/10/16.

בשלב זה, טרם הכרעת מותב מוסמך בנושא סילוק על הסף, ניתן לתת החלטה בנושא הפקדת ערובה – נושא אליו לא היתה כל התייחסות בתגובת התובע.

אבהיר, כי בקשת הנתבעים להפקדת ערובה לא הוגשה כבקשה חלופית אלא כבקשה עצמאית (סעיף 27 לבקשה). אציין כי מרבית הנימוקים הנוגעים לנושא סילוק על הסף רלבנטיים גם לנושא הפקדת הערובה.

לאחר שעיינתי במלוא המסמכים שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל, ולהלן טעמיי לכך.

ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של