ס"ע 6767-07-15

בפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות משפט למבקשת ככל שהתביעה כנגדה תידחה (להלן – הבקשה). חרף החלטה המורה למשיב להגיש תגובתו לבקשה, לא הוגשה כל תגובה, וזאת גם לאחר חלוף המועד בהתאם לארכה נוספת שניתנה לפנים משורת הדין. המבקשת עתרה למתן החלטה, ואכן הגיעה העת לדון בבקשה ולהכריע בה.

לטענת המבקשת, המשיב, תושב הרשות הפלסטינאית, הגיש כנגד המבקשת תביעה זהה, אשר נמחקה בסופו של יום לאחר שהמשיב לא התייצב לשני דיונים. כמו כן, בהחלטה מיום 20/7/15 באותו הליך חויב המשיב בהוצאות המבקשת ובהשתתפות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ . המשיב לא שילם סכום זה עד עתה. על פי הלכת פתחי אבו נאסר יחויב תושב הרשות בהפקדת ערובה כאשר לא שילם הוצאות שהושתו עליו במסגרת תביעה קודמת שנמחקה. בנוסף, אין ראשית ראייה לתביעה והתובע לא ביסס כדבעי את הטענה בדבר תחולת הדין הישראלי על יחסי העבודה . כך גם, לטענת המבקשת, אין אפשרות לגבות הוצאות בשטחי הרשות. המבקשת עתרה לחיוב בהפקדת ערובה בסכום משמעותי שכן ככל שהתביעה תידחה, המבקשת נדרשה לנהל שני הליכי סרק. לבקשה צורף תצהיר מנהל המבקשת.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06).

בדיון בבקשה להפקדת ערובה מבצע בית הדין איזון בין זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד, המהווה בסיס לקיומן של יתר זכויות היסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד שלא לבוא לידי הפסד במקרה שהתביעה כנגדו תידחה.