ס"ע 6204-05-12 ולדיסלב נ' מודיעין אזרחי בע"מ

רקע כללי וטענות הצדדים

1.התובע עבד כמאבטח ואחראי משמרת (להלן: "אחמ"ש") מיום 10.4.05 עד התפטרותו ביום 22.3.12. הנתבעת נתנה שירותי אבטחה לרשות העתיקות בהתאם למכרזים בהם זכתה. התובע עבד מטעמה באבטחה של רשות העתיקות.

2.בתביעתו טוען התובע כי שכרו פוצל שלא כדין וכי השכר לו היה זכאי מלכתחילה עמד על 24 ₪ לשעה. בתביעתו תבע זכויות שונות: הפרשות לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה, גמול עבודה במנוחה השבועית, הפרשי שכר בגין המכרז השלישי של רשות העתיקות, פיצוי פיטורים, תשלום עבור אש"ל וכביסה, תשלום עבור ותק, תשלום עבור ימי הכשרה עם תחילת עבודתו, תשלום בגין קורסים במהלך תקופת עבודתו, החזר של פיקדון, תשלום עבור התייצבות מוקדמת 10 דקות קודם למשמרת, שכר בטלה בגין אי שיבוץ בחודש מרץ 2013, דמי חגים, הפרש דמי הבראה, פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר בשל תלושים לא תקינים.

3.לטענת הנתבע שכרו של התובע היה כמפורט בתלושי השכר וכמוסכם. השכר לא פוצל. לתובע שולמו הזכויות השונות שאותם תבע. לא חל בעניינו של התובע המכרז השלישי עם רשות העתיקות וממילא לא זכאי הוא להפרשי שכר. התובע התפטר כיוון שביקש לעסוק בתחום שלמד – משפטים – שם נדרש לעבור התמחות. התובע ביקש להלביש את התפטרותו כאילו מדובר בהרעת תנאים או נסיבות של סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים ולא כך הדבר. התובע אינו זכאי לאש"ל כביסה וותק שהם זכויות נלוות. ימי הרענון שעבר במהלך התקופה שולמו לו ואילו ביחס לתקופה של הקורס הראשוני הרי שזו התיישנה. התובע לא נדרש להתייצב 10 דק' קודם למשמרת. הוא אינו זכאי לשכר בטלה בגין אי שיבוץ. שולמו לו דמי חגים והבראה. לא נפל פגם בקשר לתלושי שכרו ממילא לא זכאי לפיצוי.

4.התובע העיד ומנגד העידו מר דורון בוקסר ורנית בן קימון וכן הוגש תצהיר מטעמו של מר אברג'ל חשב השכר של הנתבעת. זה לא נחקר ותצהירו הוגש מבלי שהיתה הסכמה על האמור בו. נציין כי התובע בהיותו עורך דין ייצג את עצמו.

הכרעה

גובה השכר/פיצול השכר והיקף המשרה

5.לטענת התובע (במבוא בכתב התביעה) נקבע בהסכם עמו כי יהיה זכאי לשכר יסוד בסך 24 ₪. בתצהירו (ס' 22) טען התובע כי כך הובטח לו על ידי גב' רנית בן קימון. בסיכומיו טען כי רכיבים שונים שולמו בשיעור שאינו מתאים ושונו באופן חד צדדי על ידי הנתבעת כך למשל: שנ"ג (שעות נוספות גלובליות, להלן: "שנ"ג"), קר"ח, דמי הבראה, כלכלה. התנהלות זו מצביעה על כי מדובר ברכיבים פיקטיביים שלא היו מותנים בתנאי ויש לראותם כחלק משכר היסוד לו זכאי התובע בסך 24 ₪ לשעה. לפיכך יש לקבוע לטענתו כי הוא זכאי לשכר יסוד של 24 ₪ וממנו יש לחשב מחדש את כל זכויותיו ולהוסיף עליהם את הזכויות הנ"ל.

טענה זו לא נוכל לקבל. התשלומים ששולמו נעשו על ידי הנתבעת ונקבע בהם ייעודם ומהותם כמפורט בתלושי השכר. העובדה שתשלום מסוים הינו בשיעור נמוך יותר או גבוה יותר ממה שצריך להיות בהתאם לצו ההרחבה וכך גם העובדה שהתשלום לא שונה בהתאמה (עם שינוי שכר היסוד) אינה מלמדת כי מדובר בתשלום פיקטיבי, ראו בענין זה פסקי דין ס"ע (י-ם) 23218-02-12 כפיר אברהם נגד מודיעין אזרחי (ניתן ביום 17.6.14) להלן: "עניין כפיר אברהם" וכן ס"ע (י-ם) 31241-08-11 צור מאיר נגד מודיעין אזרחי (ניתן ביום 31.12.14).

יחד עם זאת ברור כי התובע זכאי לשכר הקבוע בצו ההרחבה, או במכרז שבמסגרתו עבד – מול רשות העתיקות. מדובר בחוזה לטובת צד ג' כפי שמצוין בפסק הדין הנ"ל בענין כפיר אברהם שם בסעיף 9 (ראו גם עב (י-ם) 2717/06 איליה גילירוביץ נ' סער (ניתן ביום 8.7.09)).

6.שכרו של אחמ"ש עמד על 26 ₪ בשונה משכרו של מאבטח כפי שמעידה גב' בן קימון (פרוט' עמ' 19 ש' 5-6).

באשר לרכיבים השונים שלטענת התובע מהווים חלק משכר היסוד הרי שמדובר בענין עובדתי שצריך הוכחה. יש לבדוק שמדובר בתוספת כאשר "מבחן ההתניה" הינו זה שמסייע בידינו להכריע בשאלה האם מדובר בתוספת אמיתית או שמא בפיקציה. במקרה זה לכאורה לפחות התשלומים ששולמו בגין קר"ח, כלכלה, הבראה ושנ"ג היו על פניו תוספות מותנות, בהתמלא תנאי כטענת הנתבעת. לא הוכח על ידי התובע כי מדובר בחלק משכר היסוד. בהעדר הוכחה כזו יש לדחות את טענתו לפיה מדובר בפיצול שכר אסור.