ס"ע 5889-12-15,ס"ע 2561-12-15,"ע 5874-12-15

השאלה הנטושה במחלוקת בין הצדדים הנה, האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה, או שמא יש לחייב דווקא את התובעים בהוצאות הנתבעת.

לגופה של התביעה, מוסכם כי מלוא זכויות התובעים שולמו להם, כעולה מתגובתם שהוגשה לתיק ביום 7/3/16.

בהתאם להחלטה מיום 14/3/16 בה הוצע לצדדים כי התביעה תידחה ובית הדין יפסוק בנושא ההוצאות על יסוד החומר הקיים בתיק, ובהמשך להחלטה משלימה מיום 21/3/16 הודיעו התובעים, כי מוסכם שבית הדין יפסוק בשאלת ההוצאות על יסוד הבקשה והתגובה. הנתבעת הודיעה כי מבוקש שבית הדין ייתן על יסוד אלה הצעת פשרה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, וכן בבקשת הנתבעת לסילוק על הסף, בתגובת התובעים לבקשה וכן בתשובת הנתבעת לתגובה, מצאתי, כי אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות, ואפרט טעמיי להלן.

בהליך זה אוחדו בהסכמה שלוש תביעות של עובדים, אשר הועסקו אצל הנתבעת מחודש 8/2011 עד חודש 11/2015. עניינן של התביעות הוא תשלום פיצויי פיטורים, חלף הפרשות לגמל ודמי הבראה.

לטענת התובעים בכתבי התביעה, קמה להם זכאות לפיצויי פיטורים שכן נדרשו להתייצב במתקן השהייה בחולות. לכתב התביעה צורפה הזמנה מיום 17/8/15 לשימוע של רשות האוכלוסין שאמור להיערך ביום 17/11/15.

שלוש התביעות הוגשו ביום 2/12/15 ובהמשך אוחדו בפניי.