ארשיד נ' מועצה מקומית ג'דידה מכר

בתאריך 30.3.17 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה.

בעקבות החלטה מיום 21.4.17 הגישה התובעת טיוטת כתב תביעה מתוקן כאשר התיקון בא לידי ביטוי בצמצום הרכיב הנתבע בגין חודשי הסתגלות, עדכון הסכום הנתבע בגין הודעה מוקדמת והוספת רכיב תביעה נוסף שעניינו פדיון דמי מחלה.

בתאריך 11.5.17 הגישה הנתבעת תגובתה לבקשה שהוגשה במסגרתה טענה כי היא מתנגדת לתיקון כתב התביעה שכן כל העובדות נשוא סיום העסקת התובעת היו ידועות לה עת הוגש כתב התביעה המקורי שאז היה על התובעת לפרוס בפני בית הדין את מלוא התשתית העובדתית המקימה עילות תביעה כנגד הנתבעת ומשלא עשתה כן התובעת הרי שאין לאפשר לה תיקון כתב התביעה ודין הבקשה להדחות.

כמו כן טענה הנתבעת כי הסעד שהוסף על ידה (דמי מחלה) לא הוכח על ידה ומשכך אינה זכאית לו, ובאשר לרכיב הנתבע בגין פיצויי פיטורים הרי שהתובעת פנתה לחב' הביטוח וקיבלה את המגיע לה על פי חוק ואף לא הלינה על ההפרשות המצוייות בקופה הגם שקיבלה דיווחים אודות סכומים צבורים אלה. על כן מנועה התובעת מלהשיג היום על ההפרשות שבוצעו.

תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 קובעת כי בית הדין או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו.

הכלל בנוגע לתיקון כתבי טענות הינו האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון והאם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן (כגון כאשר מועלת טענה השוללת את זכות הצד שכנגד להתגונן בטענת התיישנות).

בעניננו וכאשר המדובר בשלב מקדמי של הדיון ולאור ההלכות בנוגע לתיקון כתבי טענות, איננו מוצאים מקום שלא להעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה.

לאור האמור לעיל הנני נעתרת לבקשה.

שאלת ההוצאות תדון במסגרת ההליך העיקרי.

המשיבה-הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן, אם רצונה בכך, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.