ס"ע 56642-10-13

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10/9/15, ולביטול ההחלטה אשר אישרה את הסכמת הצדדים בדבר דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "פסק הדין" ו"הבקשה" בהתאמה) וכן בתגובה לבקשה מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. הטעם העיקרי להחלטתי האמורה הינו כדלקמן:

1. בית הדין סיים מלאכתו עם מתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. ככל שהתובעים (להלן: "המבקשים") מבקשים לאכוף את פסק הדין הם רשאים לפנות לרשויות האכיפה והגביה, בהתאם לדין.

2. ככל שהמבקשים אינם מעוניינים לאכוף את פסק הדין אלא לבטלו, הרי שעליהם לנקוט בדרך ההולמת לעשות כן. אפרט.

3. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים. כך גם ההחלטה לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 (אשר משמעותה פסק דין הדוחה את התביעה כנגד נתבעת זו, בהסכמת הצדדים). לפסק דין שניתן בהסכמה שני פנים: פן ההסכמי, המהווה את הבסיס והמסד לפסק הדין ופן השיפוטי, המאשר את פסק הדין (בג"צ 6103/93 סימה לוי ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', פ"ד מח(4), 591).

4. המבקשים אינם תוקפים את הפן השיפוטי של פסק הדין ואינם טוענים כי נפל פגם בהליכי המשפט, אלא שטענתם יוצאת כנגד הפן ההסכמי, קרי נטען כי בהסכמת המבקשים נפל פגם, אשר בעטיו יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

5. בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת כאשר טענת בעל דין מבוססת על פגם בהסכם גופו, הדרך הדיונית לתקיפת פסק הדין הינה באמצעות הגשת תביעה עצמאית ונפרדת המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטול הסכם (ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, תק-על 2005(2), 1197).

6. הלכה זו אומצה גם בבתי-הדין לעבודה, עת נקבע ע"י בית הדין הארצי כי הדרך הנכונה לתקיפת פסק דין שניתן בהסכמה היא הגשת תביעה לביטול ההסכם (דב"ע נב/3-199 כיפה בע"מ - יעקב בן-עמי, פד"ע כה 97).

7. לאור ההלכה האמורה, סבורה אני שאין מקום לבטל את פסק הדין מכוח הבקשה. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום להיכנס לעובי קורת טענות הצדדים לגופו של ענין.

8. פסק הדין יוותר על כנו.