ס"ע 55998-09-11

הצדדים

1. התובעת 1, חברת סלעי ירושלים סחר ושיווק בע"מ, היא חברה רשומה בישראל שעיסוקה הוא בשיווק ובמכירה של אבן, ובכלל זה שיש במגוון צבעים ומרקמים, לפרויקטים לבנייה אולם גם ללקוחות פרטיים. החברה הוקמה בראשית חודש 10/1999 ומנהלה הוא מר מוחמד טקטקה (להלן: טקטקה) (נספח א' לתצהיר טקטקה).

2. התובעת 2, Jerusalem Marble & Stone Company, היא חברה הרשומה ברשות הפלסטינית, 'חברת אחות' לתובעת 1. בבעלות החברה מפעל ליצור אבן ושיש בכפר "מראח רבאח" שמדרום לבית לחם. נתוני רישום החברה לא הוצגו בפני בית הדין אך המסכת הראייתית מלמדת כי גם בתובעת 2 'המוציא והמביא' והמנהל הוא טקטקה.

3. לתובעות 1 ו – 2 (להלן: התובעות) משרדים בירושלים, באזור התעשייה תלפיות וברבת עמון, בירת ירדן. יחד מייצרות, משווקות, מוכרות ומייצאות התובעות אבן ושיש ללקוחות בישראל, בירדן, באירופה ובמזרח הרחוק.

4. הנתבע 1, מר ענאן עדילה (להלן: עדילה) הועסק על ידי התובעות כסוכן מכירות, במשך קרוב לארבע וחצי שנים ועד להתפטרותו, אשר נכנסה לתוקפה בסוף חודש 8/2010 (נספח ג' לתצהיר טקטקה).

5. הנתבעת 2, Jerusalem Stone for Marble (להלן: JSM), היא חברה הרשומה ברשות הפלסטינית ומתחרה בתובעות. גם היא מייצרת, משווקת ומוכרת אבן ושיש בישראל ובחו"ל. לנתבעת 2 מפעל לייצור אבן הממוקם בשכנות לזה של התובעת 2 במראח רבאח.

6. הנתבעת 3, א.ו מזרח התיכון למסחר כללי והובלות בע"מ היא חברה הרשומה בישראל. החברה הוקמה בחודש 6/1996 (נספח נ/1 לתצהיר חוסין גרייב). בעליה הם בני הזוג וופא ואבראהים עביד. מר אבראהים עביד משמש כמנהלן הכללי של הנתבעות 2 ו - 3. הנתבעת 3 העסיקה את עדילה לאחר התפטרותו מעבודתו אצל התובעות.

הנתבעות 2 ו -3 יכונו להלן: JSM.

תמצית פרשת התביעה - 'סיפור המעשה'

7. על פי התובעות, עדילה התקבל לעבודה אצלן כשהוא חסר נסיון בתחום המכירות של מוצרי אבן ושיש והן דאגו להכשרתו המקיפה והיסודית בתחום. עדילה הועסק מכוח חוזה עבודה מיום 23.3.2006 שכולל תניות האוסרות עליו לעשות שימוש כלשהו במידע עסקי השייך לתובעות ואף לעסוק בתחום של מכירת אבן ושיש לאחר עזיבתו את עבודתו אצלן. במהלך שנות עבודתו ואגב המגעים שקיים, בשם התובעות, עם לקוחות ומתקשרים פוטנציאליים, נחשף עדילה לסודות עסקיים ובהם רשימת הלקוחות, מידע בדבר אופן תמחור המוצרים והצעות מחיר ספציפיות. בתקופה שקדמה להתפטרותו המפתיעה של עדילה מעבודתו אצלן, בטענה שבדעתו להקים יחד עם אחיו מסעדה באזור ים המלח, חש טקטקה כי תפקודו וכמות המכירות שהשלים אינן כתמול שלשום. למעשה הליכי משא ומתן רבים שניהל עדילה בשם התובעות לא הבשילו לכדי עסקאות מוגמרות משך תקופה ארוכה.

סמוך להתפטרותו של עדילה פנתה לקוחה ירדנית של התובעות בשם "אלפאדל" אל טקטקה ומסרה לו ש – JSM שלחה לה הצעת מחיר נמוכה מזו ששלחו התובעות. טקטקה תהה בפניי עדילה כיצד הדבר אפשרי, שכן אותה שעה לא החזיקוJSM סוכן מכירות בירדן, בניגוד לתובעות שהחזיקו משרד בעמאן שכלל סוכן מכירות ומזכירה. תגובתו של עדילה הייתה שהוא חושד שמנהל המפעל של התובעות מעביר ל – JSM מידע. בנוסף, ראה טקטקה את עדילה משוחח עם מנהל מפעל JSM בפתח מפעלה של JSM. טקטקה שאל את עדילה לפשר המפגש וזה השיב כי בנו של מנהל המפעל למד עמו באוניברסיטה, קרי מדובר בהחלפת דברי נימוסין. הא ותו לא. אלא שלא כך. מיד לאחר התפטרותו החל עדילה עובד ב – JSM.

בעקבות עזיבתו של עדילה נאלץ טקטקה לטפל בעבודות השיווק והמכירות בעצמו. או אז התברר לו כי עדילה התחרה בתובעות וגם בעודו עובד אצלן, בדרך של ניתוב עסקיהן ל – JSM. עדילה העביר ל – JSM את רשימת הלקוחות של התובעות, שמות ספקים ומידע עסקי סודי נוסף שרכש במסגרת עבודתו אצל התובעות. בכלל זה ומתוך כך שידע את פרטי הצעות המחיר ששלחו התובעות ללקוחותיהן או לחברות שהתעניינו במוצריהן סייע ל – JSM לשלוח לאותן חברות הצעות מחיר הנמוכות במעט מאלה של התובעות ובכך גרם להן להעדיף להתקשר עם JSM.

בחודש נובמבר 2010 הודיע גם סוכן המכירות של התובעות בעמאן, מוחמד ח'אלד חמזה (להלן: חמזה), כי הוא מבקש להתפטר מעבודתו אצל התובעות. התברר כי אותו חמזה שיתף פעולה עם עדילה ויחד הם ביקשו להוציא אל הפועל תכנית של העברת פעילות התובעות בירדן אך לא רק בה, ל – JSM. שניהם יחד עשו שימוש אסור בסודותיהן העסקיים של התובעות, בפרט בכל הנוגע לזהות הלקוחות או המתקשרים הפוטנציאליים עמן ופרטי הצעות המחיר שהעבירו ללקוחות, לטובת JSM.

השתלשלות ההליך

8. תחילתה של ההתדיינות בבקשה של התובעות לסעדים זמניים שונים ובהם צו מניעה שימנע מ – JSM למכור מוצרי אבן ללקוחות התובעות, מעדילה לעסוק בתחום ולמינוי כונס נכסים זמני לפי סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות). זאת לשם תפישת ראיות אצל JSM (ס"ע 51705-01-11). הבקשה התבררה, במעמד צד אחד, בפני חברי, השופט דניאל גולדברג, ונדחתה. בקשת רשות ערעור על החלטתו נדחתה אף היא (בר"ע (ארצי) 26199-02-11 (20.2.2011)).

9. בשלהי 9/2011 הגישו התובעות את התביעה שבפנינו ובה הם טוענים כי תיאור הדברים כפי שהבאנו לעיל מעלה כי עדילה הפר את חוזה העבודה שנחתם בין הצדדים באופן יסודי, הפר את חובת האמונים כלפיהן והתחרה בהן באופן בלתי הוגן ואסור תוך שימוש בסודותיהן המסחריים. כלפי JSM נטען כי שכרו את עדילה לעבודה אצלן אך ורק כי הכיר את שיטות השיווק של התובעות, את הלקוחות של התובעות ואת פרטי הצעות המחיר שנתנו וכן כדי שיסייע להן בבניית תשתית יצוא לירדן, תשתית שתתבסס על התשתית של התובעות שם ובעיקר על לקוחותיה. למעשה עדילה שימש עבורJSM כ"סוס טרויאני" בחצרות התובעות וסייע להן להתעשר מסודותיהן המסחריים שלא כדין. הסעדים המבוקשים הם מתן צו לחשבונות לפי סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות, שבכללו יורה בית הדין לנתבעים ליתן לתובעות דין וחשבון מפורט על היקפי הייצוא, היבוא והמכירות ללקוחות של התובעות לרבות פרוט של כמויות האבן שנמכרו ומחירן וזאת בתצהיר שיאושר על ידי רואה חשבון מטעמם. פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. יודגש כי התביעה הוגבלה 'מטעמי אגרה' לסכום של 100,000 ₪. מתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים האוסר עליהם למכור או ליתן הצעות מחיר ללקוחות שיתגלו בהתאם לצו החשבונות.

10. ההליכים המקדמיים התבררו בפני רשם בית הדין (כתוארו אז) כאמל אבו קאעוד אשר הורה בסופם על הגשת תצהירי עדות ראשית. אף על פי כן, סמוך למועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם כל הצדדים וישיבת ההוכחות הראשונה עתרו התובעות לדחיית מועד העיון של כלל הנתבעים במרבית הראיות מטעמן, וזאת עד למועד חקירתם הנגדית. הבקשה נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 9.4.2014. או אז השלימו התובעות בתצהיר עדות ראשית, מטעם טקטקה, את הגשת כלל הראיות מטעמן הכוללות מאות רבות של התכתבויות אלקטרוניות הנפרשות על פני כ – 200 עמודים. בהתאם הותר גם לנתבעים להשלים את תצהירי העדות הראשית מטעמם והם עשו כן.

נשמעו שתי ישיבות ארוכות וממצות להוכחות. למרבה הצער, לא היה מנוס מדחיית כמה וכמה מועדי דיונים וזאת מטעמים מוצדקים שנגעו לייצוג הצדדים. לתובעות העידו טקטקה ומזכירת משרדו בירושלים, הגב' דליה דהן. עדילה העיד לעצמו. לנתבעות 2 ו – 3 העידו מר חוסין גרייב, מנהל משרדי JSM ומר אבראהים עביד הבעלים של הנתבעות 2 ו - 3. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.