ס"ע 52659-05-13, 9403-07-13 Tesfay ואח' נ' דניה סיבוס בע"מ ואח'

בפניי בקשת הנתבעת 2 לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, אם וככל שתידחה התביעה כנגדה.

טענות הצדדים:

1.לטענת הנתבעת 2, יש לחייב את התובעים להפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת הוצאותיה וזאת עקב הימשכות ההליכים בתיק וההוצאות הנגרמות לנתבעת 2 עקב כך (לרבות לעניין העברת הדיון בתובענה מביה"ד האזורי לעבודה בירושלים לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב); מדובר בשני תובעים שהינם עובדים זרים מאריתריאה שהינה מדינה שאינה חתומה על אמנת האג ולכן ככל שתידחה תביעתם יגרם לנתבעת 2 נזק שהיא לא תוכל להיות מפוצה בגינו; מדובר בתביעה בעלת סיכויים קלושים והתובעים לא הצליחו להראות כל זיקה בינם לבין הנתבעת 2 ולא כל שכן יחסי עובד ומעביד.

2.מנגד טוענים התובעים, כי עפ"י הפסיקה יש להטיל ערובה להבטחת הוצאות רק במקרים חריגים לאור הפגיעה העלולה להיגרם בזכותם לגשת לערכאות בייחוד כאשר מדובר בזכויות סוציאליות; סיכויי ההצלחה בתביעות הינם גבוהים והתובעים הרימו את הנטל הראשוני והביאו ראשית ראיה (תעודת הסמכה); התובעים מסרו את פרטי מנהלי העבודה והקבלנים שהיו בקשר איתם והנתבעת 1 מסרה, כי הקבלן שעבד עימה באותו אתר בו עבדו התובעים בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הייתה הנתבעת 2; בהתאם לפסיקה כאשר יש מחלוקת לגבי זהות המעסיק, דרך המלך היא צירופם של כל הגורמים שייתכן והעסיקו את התובעים; זאת ועוד, הנתבעת 2 לא הניחה כל תשתית ראייתית שלא תוכל להיפרע מהתובעים והמשמעות של החלטה בדבר מתן ערובה הינה סגירת דלתות ביה"ד בפני התובעים וסתימת הגולל על תביעתם; הטלת ערובה תפגע קשות בזכות הקניינית של התובעים והאיזון בין האינטרסים של הצדדים נוטה לטובת התובעים.

דיון והכרעה:

3.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המתייחסת לחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי במקרים המתאימים ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (דב"ע (ארצי) נד/189-9 סוסנוביק - מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

4.במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובעים לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

5.פסה"ד המנחה ניתן בתיק ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ'SAINT PETER IN GALLICANTU שם נקבע, בין היתר לעניין עובד זר, כדלקמן: "כשהתובע הוא עובד זר - יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".