ס"ע 52346-07-10

בפנינו בקשה דחופה ובהולה (מטעם הנתבעת) להבהרת פסק הדין ו/או לתיקון פסק דין ולעיכוב כל הליכי הוצאה לפועל עד למתן החלטה ועד בכלל (מיום 2/2/2016).

ואלו נימוקי הבקשה (בעיקרם): הבקשה היא ביחס לסכומים שנפסקו בתיק; לפני מתן פסק הדין שולמו לתובע כספים בגין פיצויי פיטורים בסך 35,576 שלא חושבו במסגרת פסק הדין ולא ניתנה הוראה בגינם להפחתתם מסך פסק הדין; לחלופין- ע"פ ס' 81 לחוק בתי המשפט ומכחה של תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי המקנה לביה"מ את הסמכות לתקן את פסה"ד בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק; לכן יש להפחית הסכום ששולם בגין פיצויי הפיטורים וממילא לקבוע כי יתרת הכספים המגיעים לתובע הם בסך ההפרש על סך 13,777 ₪ בלבד; כן מבוקש להורות לראש ההוצל"פ על עיכוב הליכים בעניינו עד למתן החלטה בבקשה זו ולביטול כל הליכי העיקול; הפעלת פסה"ד במתכונתו הנוכחית תגרום לעיוות דין או חיוב המבקשת בחיובים שלא אליהם כיוון ביה"ד שנתן את פסה"ד ועלולה חלילה להביא את הנתבעת לשלם כספים שאינם תואמים את מסקנות ביה"ד; ביה"ד פסק סכום כולל בגין כל תקופת עבודתו אצלה בסך 49,353 ₪; מנהל הנתבעת, אשר לא היתה מיוצגת בהליך המשפטי, לא ידע ולא הבין למעשה בעת הרלוונטית מהי המשמעות של תשלומי קופת פיצויי הפיטורים ששולמו למשיב ולא הבהיר לביה"ד כי חלק גדול מפיצויי הפיטורים שנקבע כי עליה לשלם לתובע ואשר כבר שילמה לתובע בגין פיצויי פיטורים- לא חושב בסכום פסה"ד; מצ"ב מכתב נספח ו' שנטען להיות רלוונטי; מנהל המבקשת שלא היתה מיוצגת על ידי פרקליט מטעמה במהלך ניהול ההליכים בפני ביה"ד ומתוך טעות בתום לב, לא הבהיר ולא העביר לידיעת ביה"ד כי כבר העביר חלק ניכר מפיצויי הפיטורים ולמעשה מדובר ברב סכום הקביעה בפסק הדין- וזאת מכספי קופת פיצויי הפיטורים שנוהלה לשמו ולזכותו; יוצא כי 2/3 מהסכום כבר שולם לתובע; כך גם הודיע מנהל המבקשת לאחר שניתן פסה"ד, דא עקא שהתובע נקט בהליכי הוצל"פ על מלוא הסכום; המבקשת היא מוסך פחחות וצבע לכלי רכב ונזקקת לפעילות חופשית בחשבון הבנק שלה לשם עסקיה ותשלומי הספקים שהיא חייבת לשלם; התובע טוען טענות בקשר להליכי הוצל"פ; אם פסה"ד יוותר על כנו יצא כי המבקשת תשלם למשיב את פסה"ד וכמעט בכפל הסכומים הקבועים בו; לפיכך מתבקש ביה"ד לקבוע כי מתוך הסך 49,353 ₪ שנפסק כי יש לשלם כפיצויי פיטורים, הרי שיש להפחית את הסכום של 35,576 ₪ ששולם ויש לשלם את ההפרש בלבד- 13,777 ₪; צורף תצהיר מנהל המבקשת.

בהתאם להחלטת ביה"ד (מ- 2/2/2016) הגישה המבקשת הבהרתה באשר לעיתוי הגשת הבקשה ביום 4/2/2016. המבקשת חוזרת על טענותיה, ובין השאר, כי היא לא היתה מיוצגת על ידי פרקליט מטעמה ומי שייצג אותה בביה"ד היה מנהל המבקשת אשר הוא מנהל מוסך לתיקוני פחחות וצבע לרכב ואינו בעל ידע משפטי.

ביום 1/3/2016 הוגשה תגובת התובע לבקשה.

התובע מתנגד לבקשה ואלו טעמיו (בעיקרם): מנהל המבקשת כבר הבטיח בעבר למשיב כי לא יקבל את זכויותיו אף לא לאחר מתן פסק הדין וכי אין לו כוונה לשלם את סכום פסה"ד; מדובר בבקשת סרק שנועדה לבצע מקצה שיפורים בפסק דינו של ביה"ד שניתן ב- 3/7/2014; לא מדובר בתיקון טעות מן המסוג כמפורט בס' 81 לחוק בתי המשפט; יש לסלק הבקשה על הסף מחמת איחור בהגשתה ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת התיקון וגם לא ניתן להאריכו מחמת "טעמים מיוחדים שיירשמו"; נהלי משרד כאלו או אחרים אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד; הדברים מקבלים משנה תוקף לאור כך שיש להקפיד על סופיות הדיון; עסקינן בפס"ד שניתן ופורסם ברבים תוך הסתמכות על הראיות שהוצגו בפני ביה"ד שאין אחריו ולא כלום; עם מתן פס"ד סיים ביה"ד את תפקידו בסכסוך נשוא ההליכים וכל ניסיון לתקוף כל קביעה בפסק הדין יש לעשות במסגרתו של ערעור הערכאה דלמעלה; ס' 81א לחוק נועד למקרים בהם נפלה בפסק הדין טעות טכנית בלבד הנובעת מהיסח הדעת ולא למקרה כגון זה בו המבקשת מנסה לעשות מקצה שיפורים בקביעות מהותיות בפסק הדין באמצעות בקשה לתיקון טעות; טעות הנטענת בפסה"ד בנוגע לכספים שלטענת המבקשת שולמו למשיב ערב פסה"ד, אינה פרט טכני ושולי ואף לא נשמטה בהיסח הדעת אלא שהיא חלק מקביעות עובדיות ומהותיות של ביה"ד אשר נסמכו על הראיות שהובאו בפניו והיוו חלק בלתי נפרד בקביעת גובה הפיצוי שנפסק למשיב; בירור טענה מהותית זו אמור היה להעשות במהלך דיון ההוכחות; ממילא טענה היא כי הנתבעת לא פיטרה את התובע וכי אינה חייבת לו פיצויי פיטורים ואילו עתה נטען כי המבקשת שילמה את פיצויי הפיטורים ועוד לפני הכרעת ביה"ד בטענה שלפיה לא פוטר; גם לא נפלה טעות בפסק הדין- וודאי שלא בהיסח הדעת; המשיב טוען כי לא קיבל כל סכום בגין רכיבי פסק הדין לא מהמבקשת ולא מצד ג' כלשהו, הצ'קים שצורפו לבקשות המבקשת לא שולמו למשיב; אחד הצ'קים שצורפו נוצר לטובת אותה חברת ביטוח והצ'ק השני נרשם לטובת לשכת ההוצאה לפועל ואין בסיס לטענה כי המשיב קיבל חלק מרכיבי פסק הדין ערב מתן פסק הדין; כספי פיצויים מוגנים מפני עיקול בהתאם לס' 26 לחוק פיצויי הפיטורים ועל כן אינה ברורה הטענה לפיה שולמו הפיצויים ללשכת ההוצאה לפועל בגין עיקול אשר רובץ על זכויותיו של המשיב; כן נטען כי המבקשת מציגה 3 גרסאות שונות באותו עניין; כן נטען כי אין רלוונטיות לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, הסמכות מכוחו היא לתקן פגם בהליך שטרם הוכרע בו ולא להליך אשר כבר ניתן פסק הדין בעניינו שנתיים לפני הגשת הבקשה לתיקון פס"ד; לאור התנהגותה של המבקשת והטרדותיה הרבות באמצעות הגשת בקשות סרק, מתבקש ביה"ד לחייב את המבקשת גם בהוצאות לדוגמא כדי לשים קץ להטרדות ובכדי שתבין את משמעות התנהלותה הקלוקלת.

ב- 3/3/2016 הגישה המבקשת תשובה לתגובה.

המבקשת שבה וחוזרת על טענותיה ומציינת כי שילמה את מלוא סכום הפיצויים; המחאה נשלחה אל ב"כ המשיב בסך 9,705 ₪ ומשום הזמן הרב שחלף מאז האירועים, טרם עלה בידי המבקשת למצוא התנועה בחשבון הבנק המעידה על פרעון ההמחאה ומבוקש לאפשר זמן נוסף לשם איתור כאמור; המשיב שם כל יהבו על סדרי הדין בלבד; עיון בתיק ביה"ד מעלה כי ביה"ד לא נטל במסגרת שיקוליו, הראיות, העובדות והטענות – כל עניין הקשור להעברת הכספים שהועברו לתובע מתוך קופת פיצויי הפיטורים כמפורט בבקשה; ממילא ברור כי סכום פסק הדין כפי שנקבע, לא כלל בתוכו ולא גילם התייחסות רלוונטית לסכומי כסף ששולמו ע"ח ו/או בגין פיצויי הפיטורים שנקבע כי מגיעים לתובע; וממילא כתוצאה ישירה מכך, ומקום שעובדה היא כי התובע קיבל הכספים המגיעים לו בגין פיצויי הפיטורים – יש להעתר כמפורט בבקשה, להמנע מעיוות דין ולבטח להמנע מחיוב המבקשת בתשלום כפול של פיצויי פיטורים רק משום שמנהל המבקשת לא ידע כי עליו להודיע עובדות אלו לביה"ד; מסקנות נערכו והתקבלו על סמך טענות הצדדים זה כנגד משנהו וללא קשר לכספים ששילמה המבקשת למשיב מתוך קופת פיצויי הפיטורים; רק לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ נודע למנהל המבקשת כי העניין אינו "סגור" ורק אז נודע לו כי היה עליו להודיע לביה"ד לעבודה כי המבקשת שילמה את הכספים המגיעים לו בגין פסה"ד; נקבע כי סדרי הדין אינם מיטת סדום; לעניין אופן תשלום ההמחאות ראה בתשובה בהרחבה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים- החלטנו לדחות את הבקשה ואלו טעמנו בהרחבה:

א. המתווה הנורמטיבי

מכוח הוראת סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט-1969, חלות בבית הדין לעבודה הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד 1984 הקובעות כדלקמן: