לנקרי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת התובע לגילוי מסמכים ספציפי הכולל קבלת העתק שיחות מוקלטות של נציגי מכירות בנתבעת, קבלת תמלולים של שיחות כלל שיחות המכירה שלו שהנתבעת מצאה כי אינם תקינות ובשל כך לא שילמה עבורם פרמיה, קבלת הוכחות על ביטול העסקה והחזרת כסף ללקוחות וכן העתק מדוחות הנוכחות שלו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובחומר המצוי בתיק, להלן החלטתי.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

כפי שציין דר' לובוצקי בספרו "סדר הדין במשפט העבודה", העיקרון שנקבע בפסיקה באשר לגילוי מסמכים מטרתו- "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (הוצ' ניצן מהדורת 2016, פרק 11 עמ'  9).

למעשה, יש לבחון מה הזיקה של החומר אותו מבוקש לגלות לסוגיה שלפנינו וכן מה מידת תרומתו של הגילוי לקידום בירור המחלוקת בתיק.