ס"ע 51678-12-11 וולובסקי נ' קיטובה

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 5.3.14 שנתן תוקף להסכמת הצדדים.

1.עניינו של הליך זה בתשלום זכיותיה של המשיבה בגין עבודתה בשנת 2011, ובשאלה אם בין המשיבה למבקשת התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

2.דיון הוכחות בהליך זה נקבע ליום 5.3.14. לדיון התייצבה המבקשת יחד עם ב"כ דאז עו"ד קפרוב. לאחר שנשמעו העדים, יצאו הצדדים להפסקה קצרה כדי להתכונן לסיכומים בעל-פה.

בתום ההפסקה שבו ללשכתי המשיבה וב"כ וכן ב"כ המבקשת, והודיעו כי הגיעו להסכמות לסילוק טענות התביעה. ההסכמות נוסחו בפרוטוקול הדיון. המשיבה, ב"כ וב"כ המבקשת אישרו בחתימת ידם את ההסכמות. להסכמות אלה ניתן תוקף של פסק-דין (להלן – פסק-דין), שניתן לנוכחים באותו מעמד.

3.בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע בין השאר כי המבקשת תשלם למשיבה באמצעות בא כוחה סך של 9,600 ₪ נטו ב- 12 תשלומים באמצעות העברה בנקאית לחשבון ב"כ המשיבה, וזאת החל מיום 30.4.14.

4.בבקשה (שהוגשה ביום 16.3.15, היינו למעלה משנה לאחר מתן פסק-הדין), נטען כי המבקשת עזבה את הדיון עם יציאת הצדדים להפסקה בתום שמיעת העדים, כי לא ידעה ולא הסכימה להסכם הפשרה ולתנאיו, כי ב"כ הסביר לה כי תשלום בסך 9,600 הוא "הכרחי לצורך הסרת עיקולים". לפיכך נטען כי אין מדובר בהסכמה אמיתית ומרצון של המבקשת, אשר לא ראתה את ההסכם ולא אישרה את הסכמתה לו.

עוד נטען בבקשה כי נודע למבקשת אודות פסק-הדין רקכשנפתח תיק הוצאה לפועל על יסוד פסק-הדין בחודש 1/15 או בסמוך לכך.

בבקשה חוזרת המבקשת על חלק מטענות הגנתה בתיק, שעיקרם כי היא אינה המעסיקה של המשיבה, כי המשיבה הועסקה על-ידי הנתבעת 2 ובנה, שנגדם מנהלת המבקשת הליכים אחרים.

בתצהיר הנספח לבקשה צוין מפי המבקשת (סעיף 8) כי "כל שהבנתי מאותו היום שבו מסרתי עדות שהמשך הדיון נועד "לעשות שלום" ואילו ידעתי שהמשמעות של הדבר היא שעליי לשלם סך של 15,000 ₪, למרות שאני בטוחה שהצדק בתיק המשפטי הוא לצדי, לא הייתי מסכימה לכך בשום פנים ואופן".

5.המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם שאין מקום לבטל את פסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה על דרך של בקשה לביטולו, כך שאם המבקשת טוענת כי ההסכם אינו משקף את עמדות הצדדים – עליה להגיש תביעה עצמאית בעניין זה.