ס"ע 50768-07-14 פומרנץ ע.ט מהנדסים וקבלני בניין בע"מ נ' בני גאמע מוחמד

1.לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) לחייב את המשיב (התובע), תושב השטחים, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה שהוגשה כנגדה.

טיעוני הצדדים בתמציתם

2. לטענת המבקשת, סיכויי התביעה קלושים.לטענת המבקשת, המשיב עתר בין היתר לפיצויי פיטורים, אולם הוא הסתיר מבית הדין את העובדה כי כספי הפיצויים שהפקידה המשיבה לזכותו במת"ש, כבר נמשכו על ידי המשיב ביום 18.9.14.

עוד טענה המבקשת, כי בשל היות המשיב תושב השטחים, וכי מאחר שהוא מתגורר מחו. לתלןם השיפוט של מדינת ישראל, ברי כי לא ניתן יהא לגבות את כספי ההוצאות שתיפסקנה נגדו, ככל שתיפסקנה.

3.לטענת המשיב, סיכויי התביעה טובים. המדובר בתביעה לזכויות סוציאליות ולא רק לתשלום פיצויי פיטורים. המשיב הוסיף, כי בהתאם לדין, אין לחייבו בהפקדת ערובה אך בשל היותו תושב השטחים.

דיון והכרעה

4. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 [דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].