ס"ע 50423-12-12 . לפני

האם על עובד לפצות את מעסיקו בשל עזיבתו את מקום עבודתו – זוהי אחת הסוגיות העומדת להכרעתנו במסגרת התביעה והתביעה שכנגד בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1.התובע עבד אצל הנתבעת, חברה העוסקת בייצור כדים, מיום 7.2.11 ועד 11.6.12. התובע הפעיל מכונה לייצור כדים.

2.שעת העבודה של הנתבעת מ- 07:00 בבוקר ועד 15:00 בכל יום וביום שישי מ-07:00-13:00.

3.התובע סיים את העסקתו בנתבעת מאחר שסבר שהוא מתעתד לקבל אשרת שהייה בשבדיה.

4.לבסוף לא קיבל התובע אשרה שבדית.

טענות התובע:

1.התובע לא קיבל במהלך תקופת עבודתו חופשה (3,653 ₪), הבראה (2,597 ₪).

2.לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקתו (20,000 ₪).

3.הנתבעת הלינה באופן שיטתי את שכרו.

4.בסך הכול עותר התובע לסך של 26,250.12 ₪.

5.התובע דאג להבאת מחליף בעבורו.

6. התובע הכשיר עובד במקומו ולאחר שקיבל אישור מנציג הנתבעת, הפסיק להגיע לעבודה.

7. הנתבעת לא הביאה כל ראיה בדבר איחורים בהגעת התובע לעבודה ולא החסירה לאורך תקופת עבודתו כספים בגין איחורים.

8. הנתבעת לא סיפקה ארוחות בשווי של 20 ₪ אלא בעלות של פחות מ-5 ₪ (פרוסת לחם ויוגורט).