ס"ע 49889-02-12 ורדי נ' מטליין בע"מ

1.התביעה שבפנינו הינה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עבודה, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות ודמי שימוש ברכב בסך כולל של למעלה מ- 300,0000 ₪.

2. התובע, מר אברהם ורדי, מהנדס בהשכלתו, החל לעבוד בנתבעת ביום 1.7.06 (להלן – "התובע"). הנתבעת, חברת מטליין בע"מ, הינה מפעל לייצור ושיווק מוצרי נירוסטה (להלן – "הנתבעת").

3. ביום 18.12.07 הגיש התובע תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 9627/07) כנגד 5 נתבעים – מר אבשלום בנאי, גב' ג'נט בנאי, חברת של-בן בע"מ (להלן – "שלבן"), חברת פרסיס טכנולוגיה בע"מ (להלן – "פרסיס"), והנתבעת בתיק דנן – חברת מטליין בע"מ (להלן – "התביעה בבית המשפט המחוזי").

4.להבנת רקע הדברים אעיר כבר עתה, כי בתביעה בבית המשפט המחוזי, טען התובע כי במסגרת הסכם שותפות אשר נעשה בינו לבין חברת שלבן ומר אבשלום בנאי אשר היה בעל המניות בחברת שלבן, היה זכאי הוא ל-50% מכל פעילותה העסקית של חברת שלבן. לטענת התובע שם, בשנת 2006 התקבלה הצעה לרכישת הפעילות העסקית של חברת שלבן על ידי חברת פרסיס. בהתאם להצעה הוסכם כי תוקם חברה בשם מטליין (הנתבעת בתיק דנן) וכל הפעילות העסקית של חברת שלבן תועבר לחברת מטליין, כאשר חברת פרסיס תהא בעלת 60% ממניות מטליין ואילו 40% הנותרים יתחלקו באופן שווה בין מר אבשלום בנאי לבין התובע. לטענת התובע, באותה עת חלה במחלה קשה בשלה נאלץ להתאשפז, כאשר נודע לו כי עסקת המיזוג יצאה אל הפועל תוך קיפוח זכויותיו, מבלי שהוענקו לו כל זכויות בחברת מטליין. על כן עתר התובע במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי להצהיר כי הוא בעל הזכויות ב-50% מכל נכסיה זכויותיה ופעילותה של חברת שלבן, לקבל לידיו את ספרי החשבונות של חברת שלבן ולהציג בפניו את הסכם המיזוג המלא שנחתם, לקבוע כי עסקת המיזוג בטלה ומבוטלת וכי הוא זכאי להשבת מחצית מכלל הנכסים שהועברו מחברת שלבן לחברת מטליין, או את שווים, לחילופין להורות על פירוק השותפות בינו למר אבשלום בנאי ובנוסף להצהיר כי הוא בעל 20% ממניות מטליין, בעל זכות למנות דירקטור מטעמו במטליין וזכאי ל-20% מכל נכסיה והכנסותיה.

5. עוד נוסיף, כי במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי, העלה התובע טענה כי פוטר מעבודתו בחברת שלבן ותחת זאת הועסק בחברת מטליין, היא הנתבעת כאמור, כאשר תנאי העסקתו לא השתוו לתנאים אשר הובטחו לו במסגרת טיוטת הסכם המיזוג. כמו כן טען התובע כי נלקח ממנו רכבו הרשום על שמו.

6. ביום 26.12.2007 פוטר התובע מעבודתו בנתבעת, בנסיבות עליהן חלוקים הצדדים ואשר עוד יפורטו בהרחבה להלן.

7. הצדדים לתביעה בבית המשפט המחוזי הגיעו להסדר גישור, במסגרתו שולם לתובע סך של 250,000 ש"ח. הסדר הגישור קיבל תוקף של פסק דין ביום 11.4.2011 (נספח 4 לתצהירו של מר הלברייך). ביום 27.2.2012 הוגשה התביעה שבפנינו.

8.במסגרת כתב התביעה טוען התובע כי פיטוריו מהנתבעת, ביום 26.12.2007, נבעו בשל הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי והיו חלק ממסכת התנכלויות ממנה סבל במהלך העסקתו בנתבעת. לטענת התובע פיטוריו נעשו שלא כדין, בהעדר שימוע, כאשר הנתבעת העלילה עליו עלילת שווא בדבר גניבה לכאורה, אך על מנת להצדיק את פיטוריו, ואשר אין לה כל בסיס. אשר על כן עותר התובע בתביעתו לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 12 משכורות.

9.עוד עותר התובע בתביעתו לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, תשלום בעד עבודה בשעות נוספות, הפרשי שכר בגין חודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר, נובמבר ודצמבר 2006, ודמי שימוש ברכבו הפרטי, הכל כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.