ס"ע 49021-03-15

לפני בקשת הנתבעת, המועצה המקומית פסוטה (להלן – המעסיקה) לסילוקה על הסף של התביעה או חלקה בשל התיישנות.

1.עניינו של הליך זה בשאלה האם סכומים שנוכו משכרו של המשיב (להלן – העובד) בתקופה שבין החודשים 6/00 ועד 7/11 - נוכו כדין.

2.אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הועסק העובד על-ידי המעסיקה ומשכרו נוכו מדי חודש סכומים שונים בגין חשבונות מים וארנונה עבור נכס מקרקעין שבתחומי המועצה ואשר בו התגוררה בת זוגו בנפרד של העובד. סכום הניכוי הכולל עומד, על-פי הנטען בכתב התביעה, על סך 38,500 ₪ בערכי קרן (בתגובת התובע מיום 19.10.15 לבקשה בעניין ההתיישנות נטען כי הניכוי מסתכם בסך 29,322.35 ₪ בערכי קרן).

הרקע לניכוי זה נעוץ בהליכים שנוהלו בין העובד לבת זוגו בנפרד בבית הדין הכנסייתי, שקבע בחודש 6/00 כי העובד ישא בחשבונות מים וארנונה בגין אותו נכס אשר ישולמו ישירות למעסיקה על-ידי העובד – במסגרת פסק-הדין שבוטל לטענת העובד בהחלטת בית הדין הכנסייתי מיום 27.10.14.

לטענת העובד, לא נתן מעולם הסכמתו לביצוע הניכוי משכרו ומשכך הניכוי בוצע שלא כדין. עוד טען העובד כי משבוטל פסק-הדין הכנסייתי מחודש 6/00 – בטל גם חיובו של העובד בגין אותם חשבונות מים וארנונה, ויש לכן להורות על השבתם של הסכומים שנוכו.

מנגד, המעסיקה טוענת כי פעלה בהסתמך על הסכמת העובד בעניין זה, ולראיה – העובד לא פנה אליה בכל טענה ודרישה בעניין זה עד לשנת 2011 ומיד לאחר פנייתו – הופסק הניכוי. לפיכך, טוענת המעסיקה כי הניכוי בוצע כדין ואין להורות על השבת הסכומים שנוכו.

3.בשאלה זו התנהל בין אותם הצדדים הליך קודם במסגרת ס"ע 54455-05-15 (להלן – ההליך הקודם). באותו הליך צורפה בת זוגו של העובד כנתבעת בהסתמך על קביעת בית הדין כי המחלוקת האמיתית לכאורה היא בין העובד לבין אשתו בנפרד (החלטה מיום 8.7.13). ההליך הקודם הסתיים במחיקה בהסכמה (פסק-דין מיום 28.10.14), בכפוף לזכותו של העובד לפתוח בהליך חדש לאחר שיסתיים ההליך בין בני הזוג בבית הדין הכנסייתי, במסגרתו היה אמורה להתברר טענת בת הזוג כנגד ההחלטה המורה על ביטול פסק הדין מחודש 6/00. מספר חודשים לאחר מחיקת ההליך הקודם נפתח הליך זה בהגשת כתב תביעה דומה כנגד המעסיקה וכנגד אשתו בנפרד של העובד, וזאת למרות שקיימת מחלוקת בין הצדדים אם ההליך בין בני הזוג בבית הדין הכנסייתי הסתיים (פרוטוקול הדיון מיום 8.9.15).

טענות הצדדים

4.לטענת המעסיקה, יש מקום להורות על סילוקה על הסף של התביעה בהתייחס לתקופה עליה חלה התיישנות, היינו עד לחודש 3/08.

5.העובד טוען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות מהטעמים הבאים:

א.טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. ההזדמנות הראשונה היא כתב ההגנה בהליך הקודם, ובו לא הועלתה טענת התיישנות;

ב.פסק-הדין שהורה על מחיקת ההליך הקודם ניתן בכפוף לשמירת מלוא טענות הצדדים, ולכן משלא הועלתה טענת התיישנות בהליך הקודם – אין מקום להעלותה בהליך זה;

ג.יש להעדיף את זכותו המהותית של העובד לבירור טענותיו בנוגע לניכויים שבוצעו שלא כדין ולכן יש להימנע מסילוק הטענות על הסף;