פסק דין 48444-10-10

כללי

1.התובע עבד כנהג משאית הובלה בשירות הנתבעת 1 משנת 2003 (מחודש אפריל או מאי, עובדה השנויה במחלוקת) ועד ליום 27/07/10.

נתבע 3 (להלן "הנתבע") הוא מנהל ובעלים של הנתבעת 1 ( להלן "הנתבעת" או "החברה" ) ונתבעת 2 היא חברה נוספת בבעלות הנתבע אשר, לטענת התובע, היא בעלת השליטה בנתבעת.

2.בתביעה שבפנינו עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום שורה של רכיבים המגיעים לו לטענתו עקב תקופת עבודתו וסיומה.

התביעה הוגשה ביום 25/10/10 על סך כ- 266,000 ₪ ותוקנה ביום 3/11/11 על דרך הגדלת חלק מרכיבי התביעה הקיימים והוספת רכיבים של גמול שעות נוספות ותשלום עבור עבודה בימי ו'. התביעה המתוקנת הועמדה על סך כולל של למעלה מ- 570,000 ש"ח.

עיקר טענות הצדדים

3.לטענת התובע, החל לעבוד אצל הנתבעת בתאריך 01/04/03, ועל כך תעיד העברת משכורת לחשבונו בתאריך 20.5.03.

4.לטענת התובע, יש לקבוע כי החברה הינה מפעל הובלה ועל כן חלים עליה "צווי ההרחבה וההסכם הקיבוצי" בענף ההובלה. לטענתו, מהות עיסוקה של החברה הינו בהובלת מטענים ושינועם. מכוח צווי ההרחבה וההסכם הקיבוצי זכאי התובע, לטענתו, לזכויות כספיות לרבות הפרשה לקרן פנסיה, תשלום אש"ל וקרן השתלמות, אשר לא שולמו לו במלואן, אם בכלל. בסיכומיו הוסיף תביעה לתשלום תוספת מאמץ, שלא נכללה בתביעתו המקורית או המתוקנת.

5.לטענת התובע, הוא פוטר לאלתר מעבודתו אצל הנתבעת ועל כן זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת.

בסיכומיו הוסיף וטען לראשונה, כי ככל שייקבע כי התנהגותו מהווה "התפטרות" ולא "פיטורים", הרי שהתפטרות זו באה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובשל אי תשלום זכויות סוציאליות.