ס"ע 48102-06-15

רקע כללי:

1.התובע הגיש כנגד הנתבעות ועיריית תל-אביב תביעה לתשלום זכויות שונות.

2.ביום 8.2.16 ובעקבות הבנות אליהם הגיעו התובע ועיריית תל-אביב מחוץ לכותלי ביה"ד, נמחקה התביעה כנגד עיריית תל-אביב ללא צו להוצאות.

3.ביום 20.6.16 נערך דיון הוכחות במסגרתו הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה. במסגרת הסכם הפשרה נקבע, כי התביעה כנגד הנתבעת 1 תידחה ללא צו להוצאות וכי הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) תשלם לתובע סך של 11,526 ₪ באמצעות שחרור הכספים שהצטברו לזכותו בקרנות השונות בגין תגמולים, פיצויי פיטורים וקרן השתלמות והשלמת היתרה.

כמו כן סוכם בין הצדדים, כי "מעבר לסכום הפשרה האמור לעיל, הצדדים מבקשים מביה"ד לפסוק לעניין קיזוז נקודות הזיכוי ממס והוצאות משפט ומתורגמן בגין הליך זה".

4.ביום 30.6.16 הגיש התובע סיכומים מטעמו וביום 7.7.16 הגישה הנתבעת סיכומים מטעמה.

קיזוז נקודות הזיכוי ממס:

5.בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי מדובר בעובד זר מבקש מקלט שהוענקו לו, כמו ליתר עובדיה, 2.25 נקודות זיכוי. בשלהי חודש מאי 2015 התקבלה אצל הנתבעת קביעת שומת מס הכנסה לשנים 2012-2013 לפיה הודע לנתבעת לראשונה, כי עובדים במעמדו של התובע אינם זכאים לנקודות זיכוי אלו. בהתאם לכך טענה הנתבעת, כי הוחלט לחייב אותה בתשלום ערכן הכספי של נקודות הזיכוי. בנסיבות אלו, לגרסת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי בסך 6,369 ₪. ככל שלא יקוזזו נקודות זיכוי אלו יתעשר התובע על חשבונה של הנתבעת.

במסגרת סיכומיה שבה הנתבעת על טענותיה כאמור והדגישה, כי בפועל עקב אי קיזוז נקודות הזיכוי גדלו הכנסותיו של התובע תוך התעשרות על חשבונה ולכן חלה עליו חובת ההשבה של הסכום האמור. לגרסת הנתבעת סוכם עם התובע על שכר ברוטו וכאשר נודע לנתבעת על הצורך בקיזוז נקודות הזיכוי בשנת 2015, התובע כבר לא עבד אצלה ולכן היא לא יכולה הייתה ליידע אותו על הטעות באי קיזוז נקודות הזיכוי.

6.התובע מנגד טען בסיכומיו, כי הנתבעת לא צרפה כל אסמכתא לפיה שילמה בפועל את הסכום שנדרש ע"י רשויות המס, לא ציינה האם הגישה השגה בעניין דרישת הרשות, האם מדובר בשומה סופית וחלוטה ומתי לראשונה נודע לנתבעת על אותה דרישה. לגרסת התובע טענות דומות לאלו של הנתבעת נדחו בתיקים בהם היא הייתה בעלת דין ואף בתיקים של חברה קשורה – י.ב. שיא משאבים בע"מ לרבות בבר"ע (ארצי) 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ – HITAM ABAKER. לגרסת התובע יש לתת משקל עדיף לאינטרס ההסתמכות של התובע בעניין שכרו. זאת ועוד, הנתבעת כלל לא הציגה תחשיב מפורט לעניין נקודות הזיכוי ודרשה באופן סתמי ולאקוני סך שך 6,369 ₪. לעניין הסתמכות הנתבעת על חוק עשיית עושר ולא במשפט טען התובע, כי עפ"י סעיף 2 לחוק ביה"ד רשאי לפטרו מהשבה "כולה או חלקה".