ס"ע 4728-12-11,"ע 4713-12-11

לפני בית הדין בקשת התובעים וכן בקשת הנתבעת 1 (להלן: "המעסיקה") להצגת שאלות הבהרה למומחה מטעם בית הדין - מר אילן שגב, רו"ח (להלן: "המומחה") – ותגובותיהם בהם הם מתנגדים לשאלות ההבהרה אלו של אלו.

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות הצדדים, מצאתי כי אין להעתר לבקשות במלואן אלא בחלקן בלבד, מהנימוקים להלן.

בראשית הדברים, משהתביעה ביחס לתקופת העבודה שטרם לחודש 12/2004 התיישנה, הטענות ושאלות ההבהרה ביחס לתקופה זו אינן רלוונטיות והדיון לגביהן מתייתר (בכלל זה גם מתייתרת בקשת התובעים מתאריך 21.7.15 להעביר למומחה את טפסי 106 לשנים 1998-2000). על כן, החלטה זו תדון בבקשות להצגת שאלות ההבהרה למומחה ביחס לתקופה שלא התיישנה בלבד.

בתמצית, סבורים התובעים כי יש לכלול את "רכיב הבונוס" (המופיע בתלושי השכר וששולם בחלק מתקופת עבודתם) במסגרת השכר הקובע להפרשות פנסיוניות ולקרן השתלמות. לדידם, המעסיקה פיצלה ויצרה רכיב פיקטיבי של "בונוס" בכדי להפחית את שכרם הקובע לצורך הפרשות הפנסיה וקרן השתלמות.

על כן גורסים התובעים, כי יש להורות למומחה לכלול בתחשיביו את "רכיב הבונוס" במסגרת השכר הקובע, כפי שקבע גם ביחס לתשלומים בעד ימי חופשה וימי חג. המעסיקה מתנגדת לבקשה זו בטענה כי רכיב הבונוס שולם לעובדים בתנאי תפוקת עבודה ויעדים וזמן שהוגדרו מראש בין הצדדים, ובתום התקופה שהוגדרה מראש הופסק הבונוס ולא שולם לתובעים. לדידה, הבונוס מעולם לא היה בגדר "השכר מלא" לצורכי ההפרשות לפנסיה או לקרן השתלמות.

המומחה אומנם מתייחס בחוות דעתו מדוע אין לכלול את רכיב הבונוס כחלק מהשכר אולם טוב ייעשה, ולו על מנת להניח את הדעת בלבד, אם יבהיר יקביעתו. על כן ולמען הסר ספק, מוצא בית הדין כי יש צורך שהמומחה יבהיר ויחדד את קביעתו זו, גם בשים לב לקביעתו ביחס לימי חג וחופשה.