ס"ע 46305-03-11.לפני

1.בתביעה שלפנינו עותר התובע לחייב את הנתבעות בתשלום הפרשי עמלות והחזר בגין ניכוי מהשכר שלא כדין.

2.רקע עובדתי:

א.הנתבעות הן חברות המספקות שירותי שיווק, מכירה, שירות לקוחות ובניית אתרים לחברה זרה שתחום עיסוקה במסחר במטבע חוץ. הנתבעות העסיקו את התובע, כל אחת בתקופתה, כסוכן מכירות (DEALER) ללקוחות בגרמניה.

ב.נתבעת מס' 1 (להלן – אפקסיארד) העסיקה את התובע מיום 1.7.09 ועד ליום 31.1.10.

ג.נתבעת מס' 2 (להלן – פנג'ט) העסיקה את התובע מיום 1.2.10 ועד לחודש אפריל 2011.

ד.תנאי עבודתו של התובע הוסדרו בחוזי עבודה עליהם חתם בשפה האנגלית, שהיא שפה השגורה בפיו.

ביום 1.7.09 התובע חתם על חוזה עבודה עם אפקסיארד (נספח 1 לתצהיר התובע) וביום 23.2.10 חתם על חוזה עבודה עם פנג'ט (נספח 7 לתצהיר התובע).

ה.ביום 9.7.09 העביר עמיתו של התובע, מר דויד מלצר (ששימש בתפקיד מקביל לתובע, אך לאזור סקנדינביה), הודעת דוא"ל שקיבל מעובד שלישי בשם גסטון. אותו עובד שלישי הועסק במכירות ללקוחות דוברי ספרדית (עדות מלצר בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 2-19).

הודעת הדוא"ל צורפה כנספח 4 לתצהיר התובע. בכותרת ההודעה נרשם שהיא בנושא בונוסים ולהלן תוכן ההודעה:

Bonus:

15 - 300$ 20 - 430$

30 - 750$ 40 - 50 - 1300$ 60 - 1600$ 70 - 1900$ 80 - 2200$ 90 - 2500$ 100 - 3000$

יש לציין שבנספח 4 הנ"ל התובע הוסיף בכתב יד את היחס באחוזים בין העמודה השמאלית, שאמורה לשקף הכנסות באלפי דולרים ובין העמודה הימנית, שאמורה לשקף את הבונוס על פי ההכנסה. משמדובר ברישום בכתב יד, ברי שהוא הוסף בשלב מאוחר יתר, על גבי עותק הנייר של ההודעה.

לענייננו, רלוונטית השורה האחרונה בהודעה (100 – 3000$) המציינת, לשיטת התובע, זכאות לעמלה בשיעור של 3% בגין הכנסות שמעל 100,000 דולר.