ס"ע 45862-06-14.16

לפני בקשת הנתבעת לתיקון טעות קולמוס בהחלטה מיום 27.11.14 (להלן – ההחלטה) ולחילופין לביטול הקביעה בדבר חיוב המבקשת בהוצאות.

1.ביום 27.11.14 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת המבקשת להעברת מקום הדיון. בסיפא להחלטה זו נקבע כי המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 600 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה.

2.בבקשה נטען כי לא היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות, שעה שהבקשה להעברת מקום הדיון (שנדחתה) הוגשה בהסכמת המשיב, ושעה שהמשיב כלל לא עתר לחיוב המבקשת בהוצאות. עוד נטען כי יש לקחת בחשבון לעניין ההוצאות את מחדלו של המשיב שהגיש כתב הגנה מבלי שפרט בו את העובדות המקימות את הסמכות המקומית.

3.המשיב מתנגד לבקשה, מהטעם שהקביעה בדבר הוצאות אינה בגדר טעות קולמוס ומשכך לא ניתן לתקנה, וכן מהטעם שההחלטה בדבר חיוב בהוצאות ניתנה לאחר שבית הדין היה מודע לכך כי ניתנה הסכמת המשיב להעברת מקום הדיון. בסיפא לתגובה הותיר המשיב את ההכרעה בשאלת תיקון ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.הפרק בהחלטה הקובע כי המבקשת תחויב בהוצאות הבקשה להעברת מקום הדיון אינו בא בגדר "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" כלשון סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (החל בבתי הדין מכח תקנה 123 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)), ולפיכך אינו בר תיקון בהתאם לאותו דבר חקיקה, בהעדר הסכמה לעניין זה בין הצדדים.

ב.גם לגופה של הבקשה לא מצאתי ממש בנימוקי הבקשה: (א) העובדות לפיהן המשיב הסכים להעברת מקום הדיון ולא עתר לחיוב בהוצאות היו ידועות לבית הדין בעת קביעת ההוצאות; (ב) אין כל חובה שבדין להימנע מפסיקת הוצאות אלא במקרים שצד זה או אחר עותר לחיוב כאמור; (ג) אף אם המשיב הסכים להעברת מקום הדיון ולא עתר לחיוב בהוצאות הבקשה, הרי שעמידתו של המשיב על בירור הבקשה המקדמת בדבר סמכותו המקומית של בית הדין מנעה קיום דיון מוקדם ענייני בטענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים ביום 27.11.14.

5.סוף דבר- הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ה, (16 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.