ס"ע 45804-07-13

התובע (להלן גם: "העובד"), הועסק אצל הנתבע (להלן גם: "המעביד"), תקופה של 15 חודשים ועד ליום 1.7.12, לפי משכורת חודשים קובעת בסך 5,800 ₪ (נטו).

העובד עותר לחיוב המעביד בתשלום "פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל", "פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות", "גמול שעות נוספות", "תוספת וותק" , "פיצויי פיטורים" ו"פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה".

שאלת תחולתו של צו ההרחבה בענף המוסכים:

התובע מבסס את תביעתו ל"פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות" ו"תוספת וותק" על הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים (י"פ 4364, התשנ"ו, 24.12.95, עמ' 1006) (להלן: "צו ההרחבה"), אשר הרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין איגוד המוסכים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י הסתדרות עובדי המתכת החשמל והאלקטרוניקה מיום כ"ז באלול התשנ"ג (13 בספטמבר 1993). לטענתו, הוא הועסק אצל הנתבע בתפקיד עוזר חשמלאי בעסק שעיקר עיסוקו בתיקוני חשמל לרכבים.

לטענת המעביד, העסק אינו "מוסך" ולכן לא חל עליו צו ההרחבה בענף המוסכים.

בהתאם לפסיקה, שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית, לגבי סיווג עסקו של המעסיק, דהיינו עיקר הפעילות המבוצעת במפעלו של המעסיק (ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל , מיום 9.7.00; דב"ע (ארצי) -125 נג/3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ פד"ע כ"ז 158 (1993)).

נטל ההוכחה בדבר תחולת הסכם קיבוצי וצו הרחבה הוא על הטוען לכך (דב"ע (ארצי) שנ/1-7 אליקים הדי נ' אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ, פד"ע כ"ג 45 (1991)).

צו ההרחבה בענף המוסכים חל על כל העובדים והמעבידים בענף המוסכים, למעט חריגים שאינם לענייננו (עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכם קיבוצי; עובדי חברת המשקם; עובדים עם מגבלות).

על פי הוראותיו של צו ההרחבה, הוגדר "מוסך" כדלקמן: