ס"ע 45793-10-11 BISMARK נ' ז'ט ניהול בע"מ ואח'

1.לפנינו תביעה בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

2.התובע, עובד זר מאריתראה, עבד כעובד ניקיון במכון כושר בבעלות הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "הולמס פלייס" או "נתבעת מס' 2") ברעננה, החל מיום 1.4.09 ועד ליום 19.8.11. לטענת התובע הנתבעת 1 – ז'ט ניהול בע"מ (להלן: "ז'ט" או "נתבעת מס' 1") העוסקת בהספקת שירותי כוח אדם הציבה את התובע לעבודה בהולמס פלייס בתקופה הרלוונטית.

התובע ביקש לראות בנתבעות מעסיקים כמשותף ולחייבן יחד ולחוד בגין רכיבי התביעה.

התובע קיבל שכר לפי שכר מינימום במשק ולגרסתו עבד בימי א'-ה' משעה 12:00 עד לשעה 2:00 – 14 שעות ברציפות, ימי שישי ושבת משעה 17:00 עד לשעה 23:00 – 6 שעות ביום. כלומר התובע עבד כ-82 שעות בשבוע ומעל 350 שעות לחודש.

התובע ביקש לחייב את הנתבעות בגין הפרשי שכר בהתחשב במתכונת העבודה, בשים לב שלא קיבל תוספת עבור השעות הנוספות, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").

לגרסת התובע הוא פוטר מהעבודה מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין ועל כן הוא דורש תשלום של פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. כמוכן דרש התובע בתביעתו תשלום בגין פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה, שלא שולמו לו במהלך תקופת העבודה.

3.בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות נטען כי דין התביעה כנגד הולמס פלייס להידחות בשל חוסר יריבות והעדר עילה. הנתבעת 1 אינה חברת כוח אדם כפי שנטען בתביעה, אלא עוסקת במתן שירותי ניקיון ובמסגרת שירותים אלה העסיקה את התובע אצל הנתבעת 2, שהיא זו שהנפיקה תלושי השכר ושילמה את שכרו של התובעת כמתחייב על פי דין.

לגרסת הנתבעת 1 העסקתו של התובע על ידה הייתה במתכונת ההעסקה בהתאם להתחייבויותיה כלפי התובע והסכמת התובע לעבוד במתכונת זו, בגינה השתכר בשכר שעתי כמתחייב מהסכם העבודה ו/או כמתחייב בדין.

הנתבעות הכחישו כי התובע פוטר. לגרסתן הוא עזב את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת על רקע טענות מפקח העבודה אליו היה כפוף התובע, על כך שהתובע דיווח על שעות עבודה חריגות אותן הוא לא עבד. בעקבות זאת התפתח עימות מילולי, התובע התבקש להירגע אך עזב את מקום העבודה. לאחר מכן התבקש התובע לחזור לעבודה אך סירב. הוצע לו לעבוד במכון כושר אחר בבעלות הנתבעת 2 אך גם לזאת סירב. לאחר כחודש ימים הופיע התובע במשרדי הנתבעת ולבקשתו שובץ בעבודות ניקיון בסופרמרקט, שם עבד יומיים ושוב נעלם מהעבודה. על כן טוענת הנתבעת 1 שהיא זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות התובע בשיעור משכורת אחת.

לטענת הנתבעת 1 היא ביקשה לערוך עם התובע התחשבנות לגבי יתרת זכויות המגיעות לו אך התובע כאמור נעלם. ז'ט הודתה בזכאות התובע לפדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים, ערכה חישוב ומהסכומים המגיעים לתובע קיזזה סך של 4,099 ₪ בגין הודעה מוקדמת. היתרה שולמה לתובע בהמחאה על סך 7,512.66 ₪ ביום 7.12.2011.

לעניין ההפרשות לפנסיה - טענה הנתבעת 1 כי אלה מגיעות לתובע כמתחייב מהוראות משרד התמ"ת ואלה ישולמו כמתחייב על פי דין.