סבא רוחאנא נ' סנא ספדי קנאניהו

פתח דבר

1. התובעת עבדה כשמרטפית וטיפלה בבתה התינוקת של הנתבעת למשך חודש וחצי עד למועד בו היא פוטרה. התובעת עותרת לתשלום סך של 34,526 ₪ בגין שכר חודש דצמבר 2017 (3,990 ₪) בצירוף פיצויי הלנת שכר לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אשר נכון למועד הגשת התביעה עמדו על סך 1596 ₪, החזר דמי נסיעות (426 ₪), פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע (23,940 ₪) ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר (5,000 ₪).

   רקע עובדתי

2. התובעת בת 19, פנתה לנתבעת בעקבות מודעת דרושים שפורסמה בפייסבוק ביום 10.11.17 והחלה לעבוד בביתה של הנתבעת ביום 13.11.17 בטיפול בבתה התינוקת, שבמועד הרלוונטי היתה בת חודשיים.

3. בין הצדדים לא נערך הסכם עבודה בכתב ולא נמסרה לתובעת הודעה בדבר תנאי העסקתה, לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") (עמ' 1, ש' 27).

4. הצדדים חלוקים באשר לגובה השכר שסוכם, כאשר לטענת התובעת סוכם על שכר שעתי, בתעריף 30 ₪ לשעה ואילו לטענת הנתבעת, סוכם על שכר חודשי בסך 3,000 ₪ (עמ' 1, ש' 22-26).

5. מסגרת ההעסקה היתה חמישה ימים בשבוע, מיום שני עד שישי, משעה 09:30 עד 18:00 לערך, למעט ביום שישי בו העבודה הסתיימה לפני כן.

6. בתחילת חודש ינואר 2018 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום שכר עבודתה בגין חודש דצמבר 2017, בהתאם לרישום השעות שצורף לתצהיר התובעת, המלמד על עבודה בהיקף של 133 שעות. הנתבעת אינה חולקת על היקף שעות העבודה המוצגות ברישומי התובעת (עמ' 1, ש' 15).

7. ביום 4.1.18 פוטרה התובעת על ידי הנתבעת, במסרון בו נמסר לה, כי לאחר התייעצות הנתבעת עם בעלה, הגיעו בני הזוג להחלטה שאין להם צורך בהעסקת התובעת והיא נדרשה שלא לשוב לעבודה.

8. בדיון ההוכחות, אשר התקיים ביום 13.2.19, נשמעה בפני עדות התובעת ומטעם הנתבעת העידו הנתבעת ובעלה, מר דף לביא (להלן: "הבעל"). העדים מסרו עדויותיהם הראשיות בתצהירים ונחקרו בחקירה נגדית.