ס"ע 43757-03-11

1.לפניי בקשה שהגיש PRAVEEN GURUNG (להלן – המבקש) לביטול פסק הדין שניתן ביום 13.11.2012 בהליך שבכותרת, במסגרתו ניתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן – פסק הדין).

2.הבקשה נסמכת על ארבעה אדנים –

א.הסכם הפשרה נחתם ע"י בא כוחו דאז של המבקש, וזאת שלא על דעתו של האחרון וממילא ללא ידיעתו והסכמתו.

ב.הסכם הפשרה לא נחתם כנדרש על ידי הצדדים, ואף לא על ידי בא כוחו של המבקש, ומכאן שלא התקבלה הסכמה מפורשות מצד המבקש להיקשר בהסכם.

ג.פסק הדין מעולם לא קוים ע"י ישראל מפן (להלן – המשיב), ויש בכך כדי להוות ראיה כי ההליך שהתנהל היה אך ניסיון למנוע מהמבקש לעמוד על זכויותיו.

ד.פסק הדין ניתן בהעדר סמכות, שכן הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבית הדין לעבודה בתל אביב.

3.בשתי דרכים יכול בעל דין להשיג על פסק דין שבהסכמה – האחת היא ערעור והשניה תביעה לביטול פסק דין.

אין זו ברירה שניתנה לבעל הדין אלא הדבר תלוי בעילה מכוחה רצה בעל דין להשיג על פסק הדין ולבטלו.

4.פסק דין שבהסכמה הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין והמורכב משני חלקים – האחד הסכם שבין הצדדים והשני – הגושפנקא שנתן בית הדין להסכם זה.

5.אם ההליך השיפטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם – במקרה כזה אין בעל הדין יכול להלין על השופט ואין ביהמ"ש לערעורים יכול לסייע בידו ותרופתו הינה הגשת תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שנפל בו. יבוטל ההסכם, יתבטל גם פסק הדין.

6.זה הדין גם בענייננו. העילות אותן מעלה המבקש כבסיס לביטול פסק הדין הן עילות הסכמיות הנוגעות לפגיעה ברצונו של המבקש להתקשר בהסכם, לחריגה מסמכות של בא כוחו ולדרישות צורניות להתגבשות הסכם פשרה, ומכאן שדינן להתברר במסגרת תובענה לביטול הסכם.