ס"ע 4235-02-12 . לפני

1.לפנינו "בקשה לעיכוב הליכים" (להלן:"הבקשה") וזאת בהתייחס לפסק הדין שניתן על ידינו ביום 13/7/14 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין, קיבלנו את תביעת המשיבה, בחלקה וקבענו כי היא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התפטרה מעבודתה "בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה" או "בשל נסיבות אחרות ביחסי העבודה" כנדרש בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, לפיכך, קבענו כי לא קמה לה זכות לתשלום פיצויי פיטורים.

באשר לזכויות הנובעות מתקופת עבודתה של המשיבה, חייבנו את המבקשת לשלם לראשונה את הסכומים הבאים:

א.סכום של 287 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה לחודשים 11-12/2011.

ב.סכום של 8,619 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה.

ג.סכום של 30,960 ₪ החזר ניכוי שווי שימוש ברכב עבור שנת 2011.

כן קבענו כי כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום יחסי העבודה שבין הצדדים (30/12/11) ועד למועד תשלומם בפועל.

בנוסף, דחינו את טענות הקיזוז שהעלתה המבקשת וכן חייבנו אותה בהוצאות משפט (1,000 ₪) ובשכ"ט עו"ד (4,000 ₪).

3.ביום 2/9/14 הגישה המבקשת את הבקשה במסגרתה ביקשה לעכב, למעשה, את חלק פסק הדין שעניינו "החזר ניכוי שווי שימוש ברכב לשנת 2011" וזאת עד להכרעת בית הדין הארצי בערעור שעדיין לא הגישה וזאת כפי שעלה בהודעתה מיום 8/9/14 אשר הוגשה בהתייחס להחלטת ביה"ד מיום 4/9/14.

4. הבקשה

במסגרת הבקשה והתצהיר שצורף לה נטען כי סיכויי המבקשת בערעור (אשר כאמור, למיטב ידיעת ביה"ד, עדיין לא הוגש) הינם גבוהים וזאת לאור הטעות שנפלה בפסק הדין עת לא נלקחה בחשבון העובדה שהמבקשת העבירה לרשויות המס את מס ההכנסה ובטל"א בגין שווי שימוש ברכב אשר נגרע משכרה של המשיבה במשכורת חודש 12/11 בסך כולל של 23,984 ₪, כאשר בשל טעות זו יוצא שהיא נדרשת לשלם פעמיים את חלקו היחסי של שווי השימוש ברכב.

המבקשת הוסיפה וטענה כי פעלה בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר עת התחשבנה עם המשיבה, בהזדמנות הראשונה בה נודע לה על כך שבטעות לא ניכתה משכרה שווי שימוש ברכב.