ס"ע 42094-02-11.18

1.ביום 28.9.14 הסתיימה שמיעת הראיות בתיק, ב"כ הצדדים הצהירו "אלה עדיי" וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

ביום 23.11.14 הגיש ב"כ התובע "בקשה לצירוף ראיות הזמה לסיכומים מטעם התובע ולהארכת מועד להגשת הסיכומים". במסגרת הבקשה ביקש התובע להגיש ראיות אשר לדעתו מפריכות את דברי הנתבע בחקירתו בדיון והן:

א.תכתובות דוא"ל של הנתבע בקשר עם חברת FC SYSTEM ותכתובת דוא"ל של הנתבע בקשר עם פרסום חברת FUN בעיתונים בישראל;

ב.פסקי דין אשר ניתנו כנגד הנתבע בארה"ב במסגרתם חויב הנתבע, באופן אישי, לשלם לתובעים סך של עשרות מיליוני דולרים;

ג.החלטתו של בית המשפט העליון ברע"א 7629/01 טולדנו ואח' נ' פקיד השומה נצרת (פורסם במאגר המשפטי נבו ביום 9.1.2002) בנוגע לעבירות המס שבוצעו על ידי הנתבע בישראל ולצווים שהוצאו כנגדו (צו איסור יציאה מן הארץ וצווי עיקול);

ד.חשבוניות שהוצאו על ידי התובע לנתבע בגין תשלום משכורתו של התובע על ידי הנתבע בחודשים יוני – אוגוסט 2009.

2.הבקשה הועברה לתגובת ב"כ הנתבע אשר התנגד לה, הן בשל העדר רלוונטיות – לטענתו - של הראיות, שאינן בגדר "ראיות הזמה", והן בשל עיתוי הבקשה, כאשר אין מדובר בראיות חדשות שלא ניתן היה להגיש בשלב הראיות.

3.אשר לגישת בית הדין עת מתעורר קונפליקט בין השאיפה לגילוי האמת לבין כללי הפרוצדורה, ההלכה סוכמה בבר"ע 61913-12-12, שנאון מרפאת שיניים בע"מ – נפתלי חן (12.5.2013) שם נאמר:

לאחרונה התייחס בית דין זה בענין חגי דוד (ע"ע (ארצי) 53169-10-12 חגי דוד (דפוס משה)-יגאל אורמן, 4.4.13) לשאלה באילו מקרים ייסוג האינטרס של בירור האמת מפני האינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בקיום הליך משפטי כתיקונו. בעניין זה נפסק כי מטרתו של ההליך השיפוטי היא עשיית "משפט וצדק" דב"ע (ארצי) נב/9-155 סולתם בע"מ - חנניה אסרף, פד"ע כד 279 (1992) להלן: עניין סולתם); וראו לאחרונה: ע"ע (ארצי) 2277-04-11 רחל סופר - עו"ד יהונתן צברי, (15.7.12) עתירה לבג"צ נדחתה: בג"ץ 7033/12 עו"ד יהונתן צברי נ' בית הדין הארצי לעבודה, 9.10.12), שטומנת בחובה לא רק הכרעה לפי הדין המהותי, אלא גם הגעה לאותה הכרעה לאחר תהליך שיפוטי ראוי בו מבררים סכסוך משפטי אודות הזכויות המהותיות ומביאים לפתרונו (דר' ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (הוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, תשנ"ט). עוד נפסק כי אין לפרוצדורה תכלית משל עצמה, והיא נועדה לשרת את המהות. לענין זה הוזכרו מושכלות יסוד לפיהן מחד גיסא, "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477 (1966) ולכן "בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת"; ומאידך גיסא צוין כי הפרוצדורה גם אינה "מזרן סתם" ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477 (1966) וכי "גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים"^, ע"ע (ארצי) 1359/01 רבקה הופמן - עוזי משלי, (18.6.02); בר"ע (ארצי) 18438-01-13 מטיילי נהורה בע"מ נ' דוד דבורה, (16.1.13).

על רקע אלה חזר בית הדין והדגיש כי במקרה נתון בו מתעורר המתח שבין קיום הפרוצדורה לבין חקר האמת שומה על בית הדין לבחון, בין היתר, האם הסטיה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי. בהמשך לכך יש לבחון האם הסטיה מהכללים היתה אך פרי שגיאה או רשלנות של בעל הדין או שמא ביטוי של זלזול מצידו בהליך המשפטי. נקבע כי יש לאזן בין האינטרסים הנוגדים – קיום הפרוצדורה וחקר האמת, בכל מקרה לפי נסיבותיו הוא.

4. בהתאם להלכה כאמור, יש למצוא איזון בין האינטרס של התובע להביא ראיות אשר לדעתו תומכות בתביעתו – ושלא ניתן היה לצפות לכך בשלב של הגשת תצהירי עדות ראשית, לבין האינטרס של הנתבע להגנה ראויה, ובנוסף, לאינטרס המערכתי לסיים את ההידיינות במועד סביר.