ס"ע 41522-06-14.22

מונחת לפני בקשת הנתבע 2 (להלן: הנתבע) לסילוק התביעה נגדו על הסף.

במסגרת הבקשה טוען הנתבע כי בינו לבין התובעת לא התקיימו מעולם יחסי עבודה. התובעת הועסקה על ידי העמותה שהנתבע הוא אחד מחברי הועד שלה וממייסדיה. הנתבע טוען כי התובעת אינה מבקשת בתביעתה "הרמת מסך" בינו לבין העמותה, לא הובאה ראשית ראיה לעירוב נכסים או שימוש לא נאות בנכסי העמותה ולא נטען לתרמית. הנתבע מוסיף כי גם אם מה שנאמר בכתב התביעה הינו אמת עדיין לא מקים עילת תביעה נגדו.

התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי הנתבע היה האדם היחיד שניהל את העמותה. כל ההחלטות נתקבלו על ידי הנתבע כששאר חברי ועד מנהל לא היו שותפים בתהליך קבלת ההחלטות בעמותה ולא היו מודעים לפעילותה. התובעת מוסיפה כי הנתבע והעמותה חד הם, כספיו של הנתבע היו מעורבים בכספי העמותה ולראיה הוא לא ביקש החזר הוצאות מהעמותה. על פי מיטב ידיעת התובעת רוב כספי העמותה הוזרמו מחשבון הנתבע והשתמש בכרטיס האשראי שלו לצורך תשלום עבור אירוע שארגנה העמותה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ימחק בית הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע כאשר על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו.

על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים ובית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה או דחייתה על הסף בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח'-מוריס דהן (לא פורסם).