ס"ע 41380-10-12 בנאת נ' בי. סי. - יעוץ וביצוע בע"מ

1.התובע (להלן – העובד) הועסק כעובד שכיר אצל הנתבעת (להלן – המעסיקה) בתקופה 1.6.2008 עד 23.1.2012 (43.7 חודשים).

בתביעה זו עותר העובד לחיוב המעסיקה בתשלום הפרשי שכר בהתייחס לשכר המינימום הענפי לו הוא זכאי לטענתו לפי צו ההרחבה בענף הבניין לבין השכר ששולם לו בפועל, וכן לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בהתחשב בשכר המינימום הענפי, ולתשלום פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים.

2.מנגד, טענה המעסיקה כי צו ההרחבה בענף הבניין לא חל על יחסי הצדדים, וכי ממילא שולם לעובד שכר ביתר ביחס לימי עבודתו בפועל (שכן העובד הועסק בפועל 5 ימי עבודה בשבוע אך קיבל שכר עבור 6 ימי עבודה מדי שבוע) כך שלא נותר כל הפרש לתשלום בגין שכר עבודה.

באשר לפיצויי הפיטורים – טוענת המעסיקה כי אכן מחמת טעות שולמה יתרת פיצויי הפיטורים באיחור ומיד לאחר שהובררה הטעות ולכן אין לחייבה בפיצויי הלנתם, ומכל מקום אין לחייבה בהפרשי פיצויי פיטורים שחושבו כהלכה.

3.השאלות שבמחלוקת בהליך זה הן:

• תחולת צו ההרחבה בענף הבניין על יחסי הצדדים;

• אם יקבע כי צו ההרחבה אכן חל לרבות הוראת השכר המינימלי הקבועה בו - האם יש לראות בתשלום שכר עבור יום עבודה נוסף מדי שבוע כתשלום ביתר על חשבון התחייבויות המעסיקה לתשלום התעריף המינימלי הקבוע בצו ההרחבה;

• האם נותרו הפרשים לתשלום בגין פיצויי פיטורים בהתחשב בשכר קובע המחושב לפי התעריף המינימלי הקבוע בצו ההרחבה;

• האם יש לחייב את המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתחשב במועד בו שולמה יתרת פיצויי הפיטורים.

   

  4.העובד העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העיד מר סימון ליביו, מנהל המעסיקה (להלן – ליביו).