ס"ע 40899-04-13 GEBREHIWOT נ' אספרסו בר גן העיר בע"מ ואח'

 התובע הועסק בנתבעת באמצעות חברות שונות, האם מחוייבת הנתבעת או מנהלה בתשלום זכויותיו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.  העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1.התובע עבד בבית קפה השייך לנתבעת 1 (להלן: "בית הקפה"). 2.הנתבע 2 הוא מנהל בנתבעת 1.  3.הנתבעת 3 נתנה לנתבעת 1 שירותי כח אדם. כנגד הנתבעת 3 ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר התייצבות ואי הגשת כתב הגנה.  4.התובע עבד בבית הקפה מיום 1.5.2010 ועד ליום 9.2.2013, תחילה כשוטף כלים ולאחר מכן כטבח. 5.מתחילת עבודתו ועד חודש 11/2012 עבד התובע בבית הקפה באמצעות ע.ע. מן הטבע, הנתבעת 3. 6.הנתבעת 1 שילמה לנתבעת 3 בעבור אספקת שירותי כח אדם. הנתבעת 1 שילמה תמורה בעבור כל העובדים בשיק אחד לנתבעת 3, אשר הנפיקה בעבור הנתבעת 1 חשבוניות.  7. במהלך שנת 2012 נעלם מנהל הנתבעת 3, מר רושדי, אשר ריצה עונש מאסר. לכן התקשרה הנתבעת 1 עם חברת כח אדם בשם "ז'ט ניהול" וזו האחרונה שילמה לתובע את שכרו. הנתבעת 1 שילמה ל"ז'ט ניהול" את כל התשלומים בעבור העובדים. ז'ט ניהול הנפיקה לנתבעת 1 חשבוניות עד לחודש 10/12.  8. החל מ- 1.11.2012 הנפיקה הנתבעת 1 בעבור התובע תלוש שכר, שילמה לו את שכרו וחתמה על הסכם עבודה עמו.  9.בחודש 11/2012 פנתה הנתבעת 3 לנתבעת 1 וביקשה להמשיך ולהתקשר באמצעות חברת "א. מ. כיין בע"מ". הנתבעת 1 שילמה לחברת "א.מ. כיין בע"מ" את התשלומים בעבור העובדים, כנגד המצאת חשבוניות.  10.ביום 9.2.2013 סיים התובע עבודתו בבית הקפה.  11.ביום 21.3.2013 חתם התובע על מסמך שכותרתו "תצהיר ואישור", לפיו התובע מאשר כי קיבל סך של 1,208 ₪ בגין משכורת חודש 2/13 וכי קיבל את כל המגיע לו ממעסיקו.   טענות התובע1.התובע עבד במשמרות כפולות, 7 ימים בשבוע.  2.התובע לא קיבל תלושי שכר. תלושי השכר שקיבל התובע מהקבלן היו פיקטיביים ולא משקפים את המציאות.  3.שכרו של התובע שולם לו במזומן.  4.בחודש 11/2012 הודיע מנהל הנתבעת 1 לתובע שיחל לעבוד בנתבעת 1 באופן ישיר.  5.תלוש השכר שניתן לתובע על ידי הנתבעת 1 אמיתי ומשקף את שעות עבודתו של התובע (מספרו של התובע אצל הנתבעת 1 היה 789).  6.לאורך כל תקופת עבודתו היה אריק, מנהל הנתבעת 1, מנהלו של התובע, פיקח עליו, קבע את תנאי עבודתו, חופשותיו, שעותיו ושכרו.  7.עבודתו של התובע הופסקה ללא הסבר.  8.לאורך כל תקופת עבודתו עבד התובע בחצרי הנתבעת 1, וזו קיפחה את התובע וניידה אותו מחברת כח אדם אחת לחברת כח אדם אחרת.  9.הנתבעת 1 עצמה עיניה נוכח אופן העסקתו של התובע על ידה.  10.התובע השתכר מתחת לשכר מינימום.  11.במעבר התובע מחברת כח האדם (הנתבעת 3) אל הנתבעת 1 מחקה הנתבעת 1 את ותקו של התובע.  12.הנתבע 2 מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של חברת "שולמן הפקות" אשר היא בעלת מניות של הנתבעת 1.  13.בעל המניות היחיד ב"שולמן הפקות" הוא הנתבע 2.  14.יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבע 2.  15.בשנתיים הראשונות עבד התובע לפחות 280 שעות בחודש. התובע קיבל את שכרו בגין שעות העבודה, אולם לא קיבל גמול שעות נוספות (30,028 ₪). בתקופה האחרונה לעבודתו לא קיבל התובע חלק מהשעות הנוספות שאותן עבד (7,875 ₪).  16.התובע לא קיבל דמי חופשה (6,105 ₪) ודמי הבראה (4,452 ₪).  17.התובע פוטר מעבודתו וזכאי לפיצויי פיטורים (11,508 ₪) וחלף הודעה מוקדמת (4,185 ₪).  18.התובע לא קיבל חופשה בימי החגים הנוצריים ולא קיבל שכר מוגדל בחגים היהודיים (3,700 ₪). 19.לתובע לא הופרשו כספים לפנסיה (3,517 ₪).  20.לתובע לא הונפקו תלושי שכר כדין, לפיכך עותר התובע לפיצוי בגין כך (5,006 ₪). טענות הנתבעים 1 ו- 21.התובע קיבל את כל שכרו וזכויותיו - מחברות כח האדם וחתם על מסמך שמאשר זאת.  2.למעט חודש נובמבר 2012, לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת 1.  3.לתובע ניתן יום חופש אחד בשבוע. התובע לא רצה לקחת ימי חופש, כיון שביקש לעבוד בכל ימי העבודה בשבוע.  4.תנאי שכרו של התובע וזכויותיו, לרבות מגוריו, ניתנו לתובע על ידי הנתבעת 3 ולנתבעת 1 לא היתה כל מעורבות.  5.שעון הנוכחות אינו משקף את שעות העבודה של התובע כיון שעובדים שוכחים להחתים את הכרטיס ביציאה. כל שעות עבודתו של התובע דווחו לנתבעת 3.  6.התובע קיבל הוראות מהשף וממנהל המטבח בלבד.  7.התובע עזב את העבודה בהודעה מוקדמת של יומיים בלבד. הנתבעת 1 היתה מעוניינת בהמשך עבודתו של התובע, אולם התובע מיאן להמשיך ולעבוד בנתבעת 1.  8.התובע אישר בפני נציג הנתבעת 1 כי הוא מבין את משמעות חתימתו על מסמך הויתור.  9.התובע שולט היטב בשפה העברית ואופן העסקתו של התובע נעשה על פי רצונו.  10.בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק רק בחודש 11/2012.  11.לעיתים נעדר התובע מהעבודה.  12.לא ניתן להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, שכן הנתבע 2 לא היה בעל מניות בנתבעת 1.  13.עם סיום עבודתו, ביקש התובע להמשיך ולהתגורר בדירה בה התגורר עת עבד בבית הקפה, והנתבעת 1 איפשרה לו להמשיך להתגורר בה עד סוף חודש 3/2013, לפיכך מבוקש לקזז את דמי השכירות מהסכום שיפסק (1,800 ₪).   עדויותשמענו את עדות התובע, ומטעם הנתבעת העיד הנתבע 2 וכן מר עומר אדר, מנהל לשעבר בנתבעת 1.  הכרעהלאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אופן העסקתו של התובע

• מהעדויות התחוור כי התובע עבד בבית הקפה השייך לנתבעת 1 באמצעות חברות שונות. הנתבעת 1 לא טרחה לבדוק אם כלל מדובר בחברת כח אדם או חברה אחרת. לאחר שקבלן כח האדם ברח, הנתבעת 1 איתרה חברה אחרת שבאמצעותה יועסק התובע. ברי כי לתובע לא הייתה כל נגיעה לעניין, ובוודאי שהתובע לא יכול היה לסרב, שכן התובע היה מעוניין לקבל את שכרו ולא היה זה מעניינו מי מנפיקה בעבורו את תלושי השכר או משלמת את שכרו.

   

• למרות שהנתבעת 1 ראתה כי ביום בהיר אחד נעלמו הנתבעת 3 ומנהלה, שבה היא להתקשר עם מנהל הנתבעת 3 באמצעות חברה נוספת, חברה עלומה, ושילמה לאותה חברה תשלומים בעבור התובע על פי שכר מינימום או מתחת לכך.

   

• לא זו אף זו, הנתבעת הציגה בפנינו מסמך בעברית ובו מאשר לכאורה התובע כי קיבל את כל המגיע לו. אולם עיון במסמך מגלה כי החברה שממנה לכאורה קיבל התובע את המגיע לו היא "חברת א.מ. כיין". מי היא אותה חברה ומה הקשר שלה לתובע? לנתבעת הפתרונים.

   

• עובד איננו ככדור שאותו מעבירים מיד ליד. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעים כי "התובע ביקש לשנות העסקתו ע"י א.מ. כיין..." (סעיף 12 לסיכומים) "...התובע בתוקף רצה לחזור למתקונת (כך במקור – א.ג.כ.) עבודה דומה למתקונת (כך במקור – א.ג.כ.) שהיתה מול הנתבעת 3.". התובע לא ידע כלל מי היא אותה חברה וברי שהתובע לא ביקש לשנות את אופן העסקתו אלא ביקש לעבוד בבית הקפה, הא ותו לא.

   

• על כן מסקנתנו היא שבכל התקופה עבד התובע בבית הקפה שבבעלות הנתבעת 1 והוא היה עובד של הנתבעת 1. לא זו אף זו, אם אכן היה מדובר בחברת כח אדם על פי דין, התובע נקלט, בכל מקרה, אצל הנתבעת 1 לאחר 9 חודשי עבודה.

   

• לא מצאנו כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבע 2, ונסביר: על פי חוק החברות הרמת מסך היא בין חברה לבעל מניותיה. התובע כאן מבקש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1, החברה, לנתבע 2, שאינו בעל מניות בחברה. התובע מבקש למעשה לבצע הרמת מסך כפולה – בין הנתבעת 1 לחברת ההפקות, ובין חברת ההפקות לנתבע 2, אך התובע לא הביא אף לא ראשית ראיה לכך.