ס"ע 39407-05-10 מ' נ' קבוצת ש. ניר בע"מ ואח'

1.תביעה זו הינה לפיצוי בגין אובדן פנסיית נכות, הנגרם לטענת התובע בשל הפרת חובה שהיתה מוטלת על הנתבעים, להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה. הנתבעים 1 ו- 4 נדרשים בתביעה זו, בנוסף, לשלם לתובע תשלומים בגין שעות נוספות, דמי חגים, פדיון ימי חופשה, הפרשי פיצויי פיטורים וקצובת נסיעות.

2.התובע, יליד 19.11.1964, הועסק על ידי הנתבעות 3-1 (להלן: "הנתבעות") כשומר בנתבע 4 (להלן: "הקניון"), בתקופה שמיום 1.7.2003 ועד 8.7.2009 (להלן: "תקופת ההעסקה"), כדלקמן:

הנתבעת 3 העסיקה את התובע החל מיום 1.7.2003 ועד 31.12.2004 (שנה ו- 6 חודשים); הנתבעת 2 העסיקה את התובע מיום 1.1.2005 ועד 28.2.2006 (שנה וחודשיים); הנתבעת 1 העסיקה את התובע מיום 1.3.2006 ועד 8.7.2009 (כשלוש שנים וארבעה חודשים). בסך הכל עבד התובע כמפורט לעיל, 72 חודשים וביום 8.7.2009 הופסקה עבודתו מסיבות רפואיות.

3.לטענת התובע, הוא איבד את זכאותו לפנסיית נכות, כיוון שהנתבעים הפרו את חובתם על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה שנערך ונחתם ביום 12.7.1972 (להלן: "ההסכם הקיבוצי") וצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה (להלן: "צו ההרחבה"), להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה. הקניון היה מחויב לטענת התובע, כמזמין העבודה או כמעסיק במשותף, לפקח על העברת התשלומים לקרן הפנסיה, או לשלם אותם בעצמו.

4.בעיקר טוען התובע, כי הנתבעים, במחדלם כאמור, מנעו ממנו רצף ביטוחי ("תקופת אכשרה" בת 60 חודשים) אשר נדרשה ממנו לצורך הכרה בזכאותו לפנסיית נכות במקרה של קיומה של מחלה קודמת. התובע הפנה למכתב קרן כלל פנסיה מיטבית - עתודות (להלן: "קרן הפנסיה כלל") מיום 1.11.2009, אליה צורף על ידי הנתבעת 3 רק בחודש אפריל 2008, בו התבשר לו כי אינו זכאי לפנסיית נכות, מסיבה זו. התובע מבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מהפרה זו.

5.תחילה, הוגשה התביעה בגין אי תשלום הזכויות סוציאליות בלבד. התובע עתר בכתב התביעה למינוי אקטואר, על מנת שיחשב בחוות דעתו ויכמת את הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מאובדן הזכאות לפנסיית נכות. לאחר שהתקיים דיון ראשון בהליך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בצירוף חוות דעת אקטוארית. סכום התביעה תוקן ל- 1,015,946 ₪, באופן שלסכום התביעה המקורי התווסף פיצוי בגין אובדן הזכאות לפנסיית נכות בסך 980,547 ₪. בקשת התובע לפטור אותו מתשלום הפרש האגרה, התקבלה, עפ"י החלטת רשם בית הדין מיום 22.5.2011.

6.בכתבי הגנתם בתיק, כפרו הנתבעים בכל חבות לפיצוי התובע בגין העילות שבכתב התביעה לרבות זכאותו הנטענת לקצבת פנסיית נכות מהטעמים אשר יפורטו בהמשך. בהמלצת בית הדין, בדיון מיום 11.12.2011, פנו הצדדים לגישור בפני כב' השופטת (בדימוס) הגב' דינה אפרתי. ביום 6.3.2012 הוגש לתיק בית הדין "הסכם פשרה בעקבות הליך גישור" בין התובע ובין הנתבעות 2 ו-3. באשר לנתבעת 1 והקניון, הודיע התובע כי הוא מבקש להורות על המשך הדיון בתביעה. לאור העובדה כי מהסכם הפשרה עלה כי על הנתבעות 2 ו- 3 לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בלבד, ללא שניתן ללמוד מההסכם כי התקבלו אילו מטענות התובע כנגדן, התבקש התובע, בהחלטה מיום 14.3.2012, להגיש לתיק בית הדין הבהרות בעניין.

ב"כ התובע הבהיר בהודעה מיום 19.3.2012, כי מדובר בסכומים שהיה על הנתבעים להפריש לקרן פנסיה בגין תקופת עבודתו מעבר לתקופת ההתיישנות ורישומם כשכר טרחת עו"ד נבע "מהסיבה שלא להטריח את התובע להמציא פטור ממס הכנסה על אותם סכומים ולכן הועדף שירשמו כשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ כדין אשר יועברו לזכות התובע באמצעות בא כוחו". בנסיבות אלו, הסכם הפשרה לא אושר, כמפורט בהחלטה מיום 19.3.2014. זאת, לנוכח העובדה כי ההסכם לא שיקף את כוונתם האמתית של הצדדים וכל מטרתו היתה לעקוף את ההוראות המחייבות מכח דיני המיסים. אי לכך, נמשך הדיון בתביעה כנגד כלל הנתבעים.

7.לאחר הליך של גילוי ועיון במסמכים במסגרתו הוגשו לתיק בית הדין בקשות מטעם הצדדים לרבות עיון במסמכים ספציפיים, הוגשו תצהירי הצדדים: מטעם התובע, הוגש תצהירו בצירוף נספחים. מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהיר המנכ"ל מר משה פסטל (להלן: "מר פסטל"). כיוון שהנתבעות 1,3 והקניון לא הגישו תצהיריהם על אף ארכות והחלטות חוזרות שניתנו, נקבע בהחלטה מיום 14.4.2013 כי נתבעים אלו לא יורשו להביא ראיות בהליך. בסופו של דבר, לאחר בקשות שהגישו נתבעות אלו, אפשר בית הדין את הגשת התצהירים בהחלטה מיום 13.5.2013, בציון כי סוגיית ההוצאות תובא בחשבון בסיום ההליך. מטעם הנתבעת 1, הוגש תצהיר מנהל אזור צפון, מר איציק אמויאל (להלן: "מר אמויאל"). מטעם הנתבעת 3 הוגש תצהיר חשבת השכר, הגב' שרינה מרגי (להלן: "הגב' מרגי"). מטעם הקניון הוגש תצהיר מנהל תחום הביטחון, מר יהודה חטואל (להלן: "מר חטואל").

8.מספר ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, ביקש התובע לצרף לנספח 7 לתצהירו כרטיסי נוכחות, אשר לא צורפו לטענתו בשל טעות משרדית. בפתח הישיבה, אשר התקיימה ביום 4.11.2013, התברר כי מדובר במסמכים אשר לא הובאו לעיונה של מי מהנתבעות. הגשתם הותרה, אך בד בבד התאפשר לקניון להגיש תצהיר משלים, לנוכח טיעוני באת כוחו בדיון ולפיהן אילו היו מוצגים דו"חות אלו במועד, היתה מגישה תצהיר המתייחס אליהם ואל אופן דיווח השעות. חקירת התובע נדחתה בשל כך למועד אחר ובישיבת ההוכחות נחקר האקטואר מר גד שפירא, מטעם התובע בלבד. עוד בישיבה זו - העלה ב"כ הנתבעת 2 טענה לפיה התובע הוכרז למיטב ידיעתו כפושט רגל ועל כן אינו רשאי לנהל הליכים ללא אישור הנאמן. התובע טען כי ניתן לו הפטר ואסמכתא לכך הוגשה על ידו לאחר הדיון. כמו כן הצהיר ב"כ הנתבעת 2 בפתח הישיבה כי בכוונתו להגיש בקשה להפקדת ערובה להוצאות לאור העובדה כי התובע טרם שילם הוצאות אשר נפסקו לטובת הנתבעת 2 בבקשה לעיון במסמכים ספציפיים. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 7.1.2014 מהסיבות המנויות בה.