ס"ע 38347-04-10

1.הנתבע העסיק את התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, בעבודות שיפוצים, עד שפוטר.

בין הצדדים מחלוקת עובדתית בכל העניינים המרכזיים לבחינת יחסי העבודה בין הצדדים: תקופת העבודה, היקף המשרה, השכר ששולם לתובע ותחולת צווי הרחבה ענפיים.

2.רקע עובדתי

א.התובע מתגורר באיזור חברון.

ב.שכרו של התובע שולם באמצעות מנהל התשלומים של שירות התעסוקה, לרבות דמי חופשה, הפרשות לפנסיה וקרן פיצויים.

ג.התובע החל לעבוד אצל הנתבע בינואר 1993. אין חולק שהתובע פוטר בספטמבר 2009. הצדדים חלוקים בשאלה אם הפסקה בעבודה שחלה, על פי עדויות שני בעלי הדין, מנתקת את התקופה והופכת אותה לשתי תקופות נפרדות.

ד.התובע לן בנגרייה שבבעלות הנתבע ושב לביתו בסופי שבוע בלבד.

ה.התובע פוטר מעבודתו בחודש ספטמבר 2009, ולאחר סיום עבודתו ולבקשתו נכתב לו מכתב פיטורים (נספח 3 לתצהיר התובע), שנכתב על ידי אשת הנתבע (לשעבר) וזו לשונו:

"לאור האילוצים הריני להודיעך על פיטוריך מהעבודה

הפסקת העבודה מ- 30.9.09 כולל

בברכה אליהו שורי"

ו.לאחר סיום עבודתו, שולמו לתובע פיצויי פיטורים באמצעות שירות התעסוקה. לטענת התובע הוא קיבל 15,150 ₪ (סעיף 54 לסיכומי התובע).

3.על רקע זה הוגשה התביעה שבפנינו, לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, דמי חגים, פדיון חופשה והבראה, פיצוי בגין ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בחסר, דמי כלכלה, דמי ביגוד, הפרשי שכר והחזר הוצאות נסיעה.