ס"ע 38000-05-12

1.עניינה של תביעה זו בדרישת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופדיון חופשה. המחלוקת העיקרית בתיק נסובה סביב נסיבות סיום העבודה של התובעת והאם בנסיבות אלו התובעת זכאית לפיצויי פיטורים במלואם או בחלקם ולתמורת הודעה מוקדמת וזאת לנוכח טענות הנתבע בדבר מעשי גניבה שבוצעו על ידי התובעת במהלך תקופת העבודה.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2.הנתבע הנו הבעלים והמנהל של עסק לשיווק מוצרי קוסמטיקה "פייביש שיווק קוסמטיקה" (להלן – העסק), כאשר אשתו של הנתבע, הגב' כרמית פייביש מנהלת את העסק בפועל.

עיקר הלקוחות של הנתבע הן בעלות עסקים בתחום הקוסמטיקה כגון: קוסמטיקאיות, מניקוריסטיות, בונות ציפורניים וכיוצא בזה.

3.התובעת עבדה אצל הנתבע החל מיום 2.10.2000 ועד ליום 17.1.2012 במשך 5 ימים בשבוע ובהיקף של משרה מלאה.

4.במקביל לעבודתה בנתבע, התובעת ניהלה עסק עצמאי לטיפולים בתחום הקוסמטיקה כגון מניקור, פדיקור והעברת קורסים בתחומים אלו.

5.התובעת שמשה כמוכרת וכקופאית בחנות של הנתבע ומתפקידה היה לספק הסברים ללקוחות על התכשירים והמוצרים השונים, ליתן עזרה וייעוץ ללקוחות, לקבל הזמנות טלפוניות ולעבוד בקופה ובכלל זה להפיק חשבוניות, לקבל ולגבות כספים מלקוחות ולהכין ריכוז יומי של הקופה.

6.לתובעת שולם שכר על בסיס חודשי בגובה שכר המינימום ובהתאם לעדכון שכר המינימום מעת לעת. השכרון האחרון של התובעת, כפי שעולה מתלושי השכר, עמד על 4,100 ₪.

לטענת התובעת, שכרה החודשי עמד על 4,600 ₪ וזאת לאור העובדה שהיא קיבלה תוספת שכר במזומן בסך של 500 ₪ מידי חודש בחודשו. לטענתה, בעת קבלתה לעבודה, גובה השכר שהוצע לה לפי שכר המינימום החודשי באותה תקופה לא התאים לה ולפיכך, הגב' פייביש הציעה לה לקבל 500 ₪ נוספים במזומן, שלא יופיעו בתלוש השכר וזאת בתנאי שעובדה זו תישמר בסוד אפילו ממר פייביש.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת ועומד על כך שהשכר של התובעת שולם לה בהתאם לתלושי השכר. עוד נטען כי מר פייביש הוא זה שקלט את התובעת לעבודה ולפיכך, אין שחר לטענת התובעת בדבר ההצעה של הגב' פייביש. עוד נטען כי טענת התובעת משוללת הגיון עסקי שכן אי רישום התשלום ששולם לתובעת כשכר מונע מהנתבע לדווח על השכר כהוצאה וגורם לו להפסד של חיסכון במס. הנתבע הוסיף כי במקביל לעבודתה בנתבע, לתובעת היה עסק עצמאי במסגרתו היא נהגה, בין היתר, להעביר הדרכות עבור העסק של הנתבע ובגין ההדרכות הללו היא קיבלה תמורה כנגד חשבוניות מס שמסרה לנתבע.

בהתאם להלכה הפסוקה, במקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, אלא אם התובע הוכיח אחרת.

התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה ולפיה השכר ששולם לה בתלוש השכר אינו השכר ששולם לה בפועל ועדותה בחקירתה הנגדית ולפיה היא ידעה שהנתבע אינו משלם מעבר לשכר המינימום תומכת בגרסת הנתבעת. יתר על כן, טענת התובעת ולפיה תוספת השכר שולמה לה בסודיות, ללא ידיעתו של מר פייביש אינה מתיישבת עם טענתה ולפיה היא הייתה רשאית לקחת מוצרים מהחנות על חשבון התוספת, כאשר רישום ההתחשבנות התנהל במחברת בה נרשמו גם חובות של הלקוחות. המחברת בה נרשמו, בין יתר, החובות של הלקוחות, לא הייתה מחברת סודית והיא הייתה פתוחה לעיני כל העובדים ולעיניו של מר פייביש בפרט.

על יסוד כל האמור, אנו קובעים שהשכר החודשי של התובעת עמד על 4,100 ₪ כפי שצוין בתלושי השכר.