ס"ע 36342-01-12 בלה סברדלובה נ' יהודה מושקוביץ

התובעת הועסקה על ידי שני הנתבעים כעובדת שכירה. כל אחד מהנתבעים העסיק את התובעת בתקופה מובחנת, אחת אחרי השניה. בתביעתה כאן עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום זכויות כספיות הנובעות, לטענתה, מיחסי עובד-מעביד ששררו בינה לבין הנתבעים. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת ואת הסעדים להם היא עותרת.

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. על פי תשתית עובדתית מוסכמת זו מקום ביצוע העבודה של התובעת – אצל שני מעסיקיה - היה בטכניון בחיפה (להלן – הטכניון) בפקולטה להנדסת מכונות. תקופות ההעסקה היו כדלקמן: אצל הנתבע 1 (להלן - יהודה) – החל מ- 1.2.05 ועד 30.11.06; אצל הנתבעת 2 (להלן- פלוטל) – החל מ- 3.12.06 ועד 19.4.09. שכרה נטו של התובעת שולם על פי תלושי השכר שהנפיקו לה כל אחד משני הנתבעים. יהודה לא ניהל לגבי התובעת פנקס שעות עבודה. בסוף חודש 11/06 הפסיק יהודה לספק שירותים לטכניון בבניינים הספציפיים בהם בוצעה העבודה על ידי התובעת.

עוד אין חולק כי בתום תקופת ההעסקה אצל יהודה המשיכה התובעת לעבוד תחת פלוטל באותו מקום עבודה – בשניים מהבניינים של הפקולטה להנדסת מכונות- ובאותו תפקיד. בתקופה הרלוונטית עיקר עיסוקה של פלוטל היה בתחום הנקיון. התובעת מילאה דו"ח נוכחות ידני בכתב ידה, אותו מסרה לפלוטל, ופלוטל שילמה את השכר בהתאם לדיווח. עם סיום יחסי עובד-מעביד בין התובעת לפלוטל, חתמה התובעת על כתב ויתור וסילוק (נספח א' לכתב ההגנה) (להלן – כתב הויתור) והוסיפה שם קטע בכתב ידה. במסגרת כתב הויתור שילמה פלוטל לתובעת סך של 4,200 ש"ח נטו. לאחר תום יחסי עובד-מעביד בין התובעת לפלוטל המשיכה פלוטל לספק שירותים במקום ביצוע העבודה – היינו בבנייני הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון.

התובעת העידה מטעמה. יהודה העיד מטעמו. מטעם פלוטל העיד ששון אזקיאל, שהינו מנהלה ובעל מניות בה (להלן- ששון). לאחר שנתנו דעתנו לראיות שהוצגו בפנינו ולטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.

ותק התובעת במקום ביצוע העבודה

התובעת הסבירה בעדותה כי עבדה בשני בניינים של הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. בנין אחד היה בנין "אנרגיה", והבנין השני היה בנין "ליידי דייויס" (להלן - בנין אנרגיה ו-בנין ליידי דייויס, בהתאמה. שני הבניינים יכונו יחדיו – הבניינים). היא הסבירה כי ככלל עבדה בבקרים, בין השעה 7:30 ועד השעה 13:00, בבנין אנרגיה ואילו החל מהשעה 15:00 ועד לשעה 20:30 עבדה בבנין ליידי דייויס (עדותה בעמוד 12 לפרוטוקול). היא הסבירה כי זאת היתה עבודתה אצל שני הנתבעים וכי היא הועסקה באותה עבודה ובאותו המקום- הגם שבמתכונת שעות שונה- בתקופה שבין 1.5.96 ועד ל- 1/05 אצל חברת "שרית בע"מ" (להלן - שרית) (עדותה בעמודים 11-12 לפרוטוקול; סעיף 8 לתצהירה).

גרסתה של התובעת בנוגע לתקופת עבודתה בשרית ולמהות עבודתה שם מקובלת עלינו. מדובר בגרסה עקבית שעלתה הן מתצהיר התובעת והן מעדותה בפנינו (סעיף 8 לתצהיר התובעת; עדותה בעמודים 10-12 לפרוטוקול). גרסה זו עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שצרפה התובעת לתצהירה (נספח ד' לתצהיר) וכן עם דו"ח של המוסד לביטוח לאומי המפרט את מעסיקיה של התובעת (נספח ט' לתצהיר התובעת), שם נרשם כי שרית היתה המעסיקה בתקופה 5/96 עד 12/04. נכון הדבר שהתובעת צרפה תלושי שכר שהנפיקה לה שרית אך לתקופה המסתיימת בחודש 10/2004, אלא שלא מצאנו טעם שלא לקבל את הנתונים שבדו"ח המוסד לביטוח לאומי. יתרה מזאת, יהודה העיד כי היום בדיעבד הוא מתאר לעצמו שהתובעת עבדה בשרית וכי כאשר החל לספק שרותים בבניינים, נאמר לו על ידי אחראי הבנין רון בן-יהושע (להלן- רון) כי עליו לשבץ לעבודה את התובעת (עמוד 20 לפרוטוקול; סעיף 7 לתצהירו). לכך יש להוסיף כי בדיון המוקדם מיום 7.1.13 ציין יהודה כי שרית פעלה לפניו באותו בנין (דבריו בעמוד 3 לפרוטוקול). הנה כי כן, התמונה העולה לפנינו היא שכאשר החל יהודה לספק את השירותים לטכניון בבניינים, היה זה לאחר שהתובעת כבר עבדה אצל שרית, העסקה שהסתיימה בסוף חודש 12/04, כעולה מהדו"ח של המוסד לביטוח לאומי. לא סביר בעיננו כי שרית הפסיקה לספק שירותים בבניינים בסוף חודש 10/2004 – הוא מועד תלוש השכר האחרון של שרית שהציגה התובעת - באופן שהבניינים נותרו ללא שירותי נקיון עד שיהודה החל לפעול במקום בחודש 2/2005. משכך אנו קובעים כי לצורך חישוב זכויותיה של התובעת יש להביא בחשבון גם ותק אצל שרית שהשתרע בתקופה שראשיתה 5/96 וסיומה בתום 12/04, היינו תקופה של 8.66 שנים.