פסק דין 3564-09

פתח דבר 

1. התובעים, מר עומר עקל, מר חמזי זיידאן יאגי ומר אוסאמה נאצר (להלן גם: עומר, חמזי ואוסאמה בהתאמה), הם תושבי העיר יריחו אשר עבדו בפרקי זמן השנויים במחלוקת בין הצדדים במסגריית א.י.ל (להלן גם: המסגרייה), הממוקמת באזור התעשייה מישור אדומים. התובעים סיימו עבודתם במסגרייה, בנסיבות שאף הן שנויות במחלוקת בין הצדדים, במועדים שונים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008.

2. בכתב תביעתם המתוקן (בשנית), עותרים התובעים כי נחייב את הנתבעים: מר ליאור אוזנה (להלן: ליאור) שהוא הבעלים הנוכחי של המסגרייה, ואת גיסתו חמדה אוזנה (להלן: חמדה) שבעלה ז"ל היה לטענת ליאור בעליה של המסגרייה טרם רכש אותה, ביחד ולחוד, בזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתם במסגרייה וסיומה. בתוך כך עותרים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי חופשה, פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חגים, פדיון דמי נסיעות והפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות. עומר וחמזי עותרים גם לתשלום פדיון ימי מחלה ואילו חמזי ואוסאמה להפרשי שכר מינימום.

3. לנוכח תיקונים חוזרים של כתב התביעה ואיחור התובעים בהגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם, התארכו ההליכים המקדמיים בתיק. התיק נמצא בשל להוכחות בתחילת שנת 2013. לשם שלמות הדברים נציין, כי מלכתחילה הוגש ההליך בידי 5 מעובדי המסגרייה, אלא שבמהלך השלבים המקדמיים חזרו בהם שניים מהעובדים מתביעתם. בפני מותב זה נשמעו 5 ישיבות. ישיבה אחת הוקדשה להשלמת טיעונים בעל פה, לצורך בירור בקשתה של חמדה לסילוק התביעה כנגדה על הסף. בקשה שהוגשה לאחר שהוגש תצהיר עדותו הראשית של ליאור. באותה ישיבה נעשה ניסיון לצמצם את יריעת המחלוקת בין התובעים לליאור – ניסיון שכשל. בארבע ישיבות נוספות נשמעו עדויות הצדדים.

4. מטעם התובעים העידו הם עצמם ושני עובדים נוספים שעבדו עמם במסגרייה, מר ראמי מוחמד מגאזי ומר רמי ח'דר. בנוסף העיד מטעמם מר חאמד אבו סרור, נהג טרנזיט שלטענתם הסיע אותם מדי יום לעבודתם במסגרייה.

ליאור העיד לעצמו. עוד העידו מטעמו רואה החשבון של המסגרייה, מר משה ממן, וכן יושב ראש ועד התעשיינים באזור התעשייה מישור אדומים, מר אבי אלקיים.

חמדה העידה לעצמה ובנוסף העיד מטעמה מר ניסים זילכה, חברו הקרוב של בעלה המנוח.

הצדדים סיכמו פרשותיהם בכתב.

גדר המחלוקת

5. שלל מחלוקות התעוררו בהליך. הן במישור שבין התובעים לנתבעים והן במישור שבין הנתבעים לבין עצמם. השאלות הטעונות אפוא את הכרעתנו הן אלה שיפורטו מטה.

[א] מי הוא בעל דברם הנכון של התובעים בהליך או מי הוא 'המעסיק' - האם ליאור או שמא ליאור וחמדה יחדיו, וזאת בפרט בתקופה שקדמה לסוף חודש אוגוסט 2008.

[ב] מה הייתה תקופת עבודתו של כל אחד מהתובעים במסגרייה?

[ג] מה היו נסיבות סיום עבודתו של כל אחד מהתובעים במסגרייה, והאם הן מזכות בפיצויי פיטורים ובתמורת הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור?

[ד] האם התובעים זכאים לתשלום בגין הזכויות הסוציאליות שתבעו? ככל שהתשובה היא בחיוב, באיזה שיעור?

נדון ונכריע בשאלות אלה כסדרן, תוך שנסקור את טענות הצדדים לגביהן.

א. זהות המעסיק 

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים 

6. בכתב התביעה המקורי נתבעו ליאור ו"עזבון המנוח יניב אוזנה", כמי שהיו מעסיקי התובעים ומי שהם בעלי חובם. בכתב הגנתו המקורי והמתוקן וכן לאורך כל ההליך, דבק ליאור בגרסתו כי עד לחודש אוגוסט 2008 היה הוא, בדומה לתובעים, עובד שכיר במסגרייה שבבעלות אחיו המנוח יניב ז"ל. לנוכח חילוקי דעות שהתגלעו בינו לבין אחיו במהלך חודש יולי 2008, פיטר אותו יניב. לדאבון הלב, זמן קצר לאחר מכן נהרג יניב בתאונת דרכים, ועל כן רכש ליאור מחמדה, אלמנתו של יניב, את העסק. רק אז, קרי בחודש אוגוסט 2008, הפך למעסיקם של התובעים. בתמיכה לטענותיו צירף לתצהיר עדותו הראשית אישור מאת רואה החשבון ממן בדבר מעמדו כשכיר במסגרייה מחודש 8/1998 ועד לחודש 7/2008, וכן עותקים ממספר תלושי שכר לשנת 2008 וטופס 106 לשנת 2008.