פסק דין 35632-10-11

1.התובע, שעבד כמציל אצל הנתבעת – עיריית תל אביב – הגיש כנגדה תביעה בגין מספר רכיבים: א. השלמת מענק פרישה בגין תקופת עבודה שמעבר ל-35 שנים; ב. הפרשי תשלום בגין התקופה של פגיעה בעבודה; ג. הפרש פדיון ימי מחלה לא מנוצלים.

2.טענות התובע כפי שפורטו בכתב התביעה המתוקן

התובע הועסק כמציל ים ראשי בעריית תל אביב יפו (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") ונחשב לעובד מצטיין ומסור. את התביעה שהגיש חילק התובע כמפורט להלן:

א. השלמת מענק פרישה בגין "שנים עודפות": תקופת עבודה שמעבר ל-35 שנים

לטענת התובע לצורך חישוב מענק עבור עבודה שמעבר ל-35 שנים יש לראות את תקופת עבודתו החל מיום 1.4.1965 (זאת בהתאם לקביעת ועדה פריטטית עליונה מיום 16.2.1972 להלן: "הוועדה הפריטטית") עד לפרישתו ביום 31.12.2010. לתאריך תחילת עבודת התובע יש להוסיף שני חודשי עבודה שנצברו לו משנת 1964 בהתאם להחלטות הוועדה הפריטטית האמורה.

מאחר שוותק התובע עומד על 45 שנים ו-11 חודשים, קרי, 551 חודשים, הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים שהם למעשה מענק עבודה מעל ל-35 שנים, בסך 70,543 ₪.

ב.הפרשי תשלום בגין התקופה של פגיעה בעבודה

התובע נפצע בתאונת עבודה ביום 29.5.2010 ובעקבותיה נעדר עד לפרישתו ביום 31.12.2010. על פי ההסכם הקיבוצי מיום 14.5.1982 (להלן: "ההסכם הקיבוצי משנת 1982") יש לזקוף את ההיעדרות בתקופה זו כהיעדרות עקב "תאונת עבודה" ולשלם לו כאילו עבד בפועל, כולל התוספות הנלוות.

הנתבעת השלימה את שכרו כאילו עבד בפועל רק בתקופה שקיבל "דמי פגיעה" מהמוסד לביטוח לאומי, קרי, עד 28.8.2010. את יתרת הימים זקפה הנתבעת על חשבון ימי המחלה של התובע, זאת בניגוד להוראות ההסכם. לפיכך התובע זכאי להפרשי תשלום עבור התקופה שבין סוף אוגוסט 2010 לסיום עבודתו ביום 31.12.2010, בסך 203,377 ₪.

ג.הפרשי תשלום לאחר הפרישה