ס"ע 34791-04-16

1. לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) למחיקת התביעה כנגדה.

רקע כללי:

2.בתאריך 1.5.16 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים וכנגד נתבע נוסף (שהתביעה כנגדו נמחקה) בגין זכויות עבודה שלטענתו לא שולמו לו. במסגרת כתב התביעה ציין התובע, כי הנתבעת והנתבע הנוסף אחראים כלפיו "ואחריותם נובעת מחומרת ההפרות והמחדלים אשר מתוארים בכתב התביעה וזאת מאחר שלכל אורך התנהלות הנתבעים מול התובע יש הפרות חמורות של הדין וחוקי המגן" (סעיף 18 לכתב התביעה). כן ציין התובע, כי סעיף 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 וסעיף 5 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 מטילים אחריות אישית על מנהלי החברה (סעיפים 19-20 לכתב התביעה). בנוסף, ביה"ד הארצי קבע כי העובדים אינם מתקשרים רגילים ומעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו שמקורה בחובת תום הלב החלה על החברה (סעיף 21 לכתב התביעה) וכי נפסק שבנסיבות בהן בעלי שליטה בחברה פועלים ומתפעלים את החברה תוך התעלמות מזכויות העובדים, הרי שהם פועלים בחוסר תום לב ומסך ההתאגדות לא יעמוד להם כמגן (סעיף 23 לכתב התביעה).

תמצית טענות הנתבעת:

2.לטענת הנתבעת יש למחוק את התביעה כנגדה מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה וזאת לנוכח היות הנתבעת 1 (להלן – החברה) אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, מנהליה ועובדיה. עילת התביעה והסעדים הינם כנגד מעסיקתו של התובע שהיא החברה ואילו הנתבעת כלל לא הייתה מעסיקתו של התובע. הנתבעת הדגישה, כי התובע לא עתר בכתב התביעה להרמת מסך ההתאגדות ולא ציין כל טענה ו/או חבות בעניין הנתבעת.

3.לגרסת הנתבעת, הסעיפים אליו הפנה התובע (סעיף 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה וסעיף 5 לחוק עובדים זרים) דנים באחריות פלילית של נושאי משרה והתוצאה העונשית עקב ביצוע עבירות מסוימות.

4.פסקי הדין אליהם הפנה התובע חוזרים על ההלכה הידועה בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה וכי עפ"י סעיף 6 לחוק החברות, התנש"ט-1999 ניתן לייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה רק במקרים חריגים, דבר שלא נטען לגבי הנתבעת ולא הוכח.

5.לא כל חדלות פירעון של תאגיד יצדיק הרמת מסך ההתאגדות ואין די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמם כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות.