ס"ע 33323-11-13 לב נ' לקט מידע בע"מ

האם סוכם בין הצדדים על קבלת התובעת לעבודה אצל הנתבעת? וככל שסוכם, האם זכאית התובעת לפיצוי על הפרת ההסכם? אלה הן השאלות העומדות להכרעתנו.

רקע עובדתי 

הנתבעת, חברת לקט מידע בע"מ, העוסקת בתחום החקירות והמודיעין האזרחי, פירסמה מודעת דרושים לגיוס עובדת לתפקיד מאתרת. התובעת פנתה, הציעה עצמה לתפקיד, ולאור זאת רואיינה פעמיים על ידי נציגי הנתבעת. הראיון הראשון התקיים ביום 5.6.13 בנוכחות שני עובדי החברה, מר נתי סלם, הממונה על המאתרות מטעם הנתבעת (להלן: נתי) ועובדת נוספת בשם מורן, שאותה היא היתה אמורה להחליף. ראיון שני התקיים כשבוע מאוחר יותר, ביום 13.6.13, בהשתתפות מנכ"ל הנתבעת מר אלי שדה ושוב בהשתתפותו של נתי. לטענת התובעת, המוכחשת על ידי הנתבעת, במהלך אותה פגישה מסר לה נתי שהיא התקבלה לעבודה, שעבודתה תחל ביום 1.7.13, וששכרה יעמוד על סך 6,000 ₪ לחודש. התובעת התפטרה מעבודה קודמת, שבה עבדה במשך כשנה וחצי, תוך מתן ההודעה המוקדמת הנדרשת, וזאת מתוך מתוך כוונה להתחיל לעבוד אצל הנתבעת.

ביום 30.6.13, דהיינו יום אחד קודם למועד שבו היתה אמורה להתחיל לעבוד לטענתה, שלח נתי לתובעת מסרון לפיו מנהלת המשרד שרה, שהיתה אמורה "לקבלה לעבודה ולהדריכה" תיעדר מהמשרד לימים מספר מסיבות בריאותיות, ולפיכך היא התבקשה להמתין מספר ימים (המסרון הזה ומסרונים נוספים אליהם נתייחס בהמשך צורפו לתיק המוצגים שהגישה לנו התובעת). התובעת השיבה "אני מקווה שהיא תרגיש טוב! אני מסיימת היום לעבוד בעבודה הנוכחית. נדבר ברביעי להתעדכן". ביום רביעי ה- 3.7.13 שלחה התובעת מסרון לנתי ובו ביקשה לברר האם יש חדש. נתי מסר לה שהוא מקווה ששרה תגיע למשרד ביום ראשון ה- 7.7.13, ותקבל החלטה סופית לגביה. התובעת שאלה "החלטה סופית לגבי מה?" והמענה של נתי היה ששרה צריכה לקבל החלטה סופית לגבי תאריך תחילת העבודה והפרויקט עם הלקוח. תשובתה של התובעת היתה שאין בעיה אך שהיא מחכה לתשובה כיוון שכבר עזבה את העבודה הקודמת. באותו יום ראשון, לאחר שהתובעת פנתה לנתי ושאלה האם יש חדש, מסר לה נתי שהוא מצטער להודיע לה שעדיין אין חדש, שהדברים אינם בשליטתו, ושיתכן שהפרויקט לא יצא לפועל ולכן לא תהיה לה עבודה. ביום שלישי ה- 9.7.13 שלח נתי לתובעת שני מסרונים נוספים. בראשון מסר שכפי הנראה הפרויקט שבו היתה אמורה לעבוד לא יצא אל הפועל, ושבכל מקרה הדברים אינם בשליטתו. במסרון השני מסר לה ש"צר לו על כל האירוע" אך כפי הנראה הפרויקט לא יצא אל הפועל, ו"בשלב זה אין למשרד תפקיד עבורך".

ההליך שבפנינו

ביום 18.11.13 הגישה התובעת את כתב התביעה שבפנינו, שבו טענה שהנתבעת התחייבה להעסיקה, והפרה התחייבותה זו. התובעת דרשה פיצוי בין אובדן פיצויי פיטורים ממקום עבודתה הקודם בסך 9,900 ₪ וכן פיצוי בגובה שישה חודשי שכר (24,000 ₪ לפי 6,000 ₪ לחודש). בכתב הגנתה כפרה הנתבעת בכך שהתחייבה להעסיק את התובעת.

ביום 29.6.14 התקיימה ישיבת קדם משפט בפני כב' הרשמת כרמית פלד. דיוני הוכחות התקיימו בפני מותב זה ביום 16.3.15 וביום 28.5.15. במהלכם העידה התובעת לעצמה, והעיד מנכ"ל הנתבעת מר אלי שדה, מר נתי סלם הממונה על גיוס עובדים בנתבעת, וכן גב' שרה פרץ, המנהלת האדמיניסטרטיבית. בסיומם סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. עתה עלינו לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

כבר בפתח הדיון נדגיש, שמהראיות שבפנינו השתכנענו שמבחינה סובייקטיבית התובעת, שהינה צעירה בת 23 שהיה לה חשוב מאד למצוא עבודה בתחום החקירות הפרטיות והמודיעין העסקי, הניחה בתום לב שהיא התקבלה לעבודה אצל הנתבעת. עוד השתכנענו שלאחר ראיון העבודה השני התובעת התפטרה מעבודתה הקודמת מאחר יצאה מנקודת הנחה שהיא עומדת להתחיל לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.7.13. ברם, על מנת לזכות בתביעתה, כמובן שאין די בכך שהתובעת הוכיחה שהיא האמינה בתום לב שהתקבלה לעבודה. על מנת לזכות בתביעתה, על התובעת היה להוכיח שהיא קיבלה התחייבות מפורשת שתועסק, שכן "המוציא מחברו, עליו הראיה".