ס"ע 31172-03-11 גיל קונפינו נ' תשבץ ייעוץ ומידע בע"מ

1.התביעה שלפנינו עניינה עתירתו של התובע להכרה ביחסי עובד ומעביד בינו ובין הנתבעת, ולתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מהכרה זו, לרבות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע, בינו לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעביד במשך 3 שנים, מיום 25.12.07 ועד ליום 6.1.11.

על פי הנטען, עם הגיעו לנתבעת, נערך לו ראיון עם הסמנכ"ל דאז ועם בעל החברה, מר אביב פישביין, והוסבר לו כי הוא יועסק במעמד של עצמאי וכי הוא לא יוחתם על הסכם עבודה, כשהנתבעת כעקרון מעסיקה רק פרילנסרים על מנת להתחמק מחוקי העבודה ולהקטין את עלויותיה באי תשלום זכויות לעובדיה.

כמו כן, נקבע עמו כי הוא יעבוד 190-210 שעות בחודש ויקבל שכר של 12,000 ש"ח בתוספת מע"מ כנגד הגשת חשבונית מס וכן רכב וטלפון נייד.

לטענת התובע, בשלוש שנות עבודתו הוא היה כפוף לאותם מנהלים ונהלי עבודה, כשהממונה הישירה שלו היתה הגב' שולי פריזנדר, נערך פיקוח מתמיד על ביצוע מטלותיו, לרבות באמצעות איכון הטלפון, הוא קיבל הוראות שוטפות והיה עליו להעביר דוחות מפורטים של החנויות בהן ביצע ביקורות.

לטענתו, במשך כל תקופת עבודתו הוא לא היה מעורב בהתקשרות כלשהי עם גוף אחר פרט לנתבעת, לא עבד עבור מעסיק אחר כשאף הובהר לו כי הדבר אסור ולא היו לו לקוחות פרטיים או עסק עצמאי משלו.

לטענת התובע, הוא ביצע את עבודתו שכללה בדיקות בפרוייקטים ובחנויות אצל לקוחות הנתבעת אליהם נשלח בימים א'-ה' ולעיתים גם בימי ו', משעות הבוקר עד שעות הערב, השתתף בישיבות צוות ומפגשי הדרכה וביקר לצורך זה במשרדי החברה פעם בחודש.

התובע טען כי אמנם קיבל שכר חודשי כנגד חשבוניות מס שהגיש כל חודש אולם שכרו לא היה קשור בכל אופן לרווח והפסד של הנתבעת בעסקאות עם לקוחותיה.

לטענת התובע, הוא תפקד במהלך כל תקופת עבודתו לשביעות רצונה המלא של הנתבעת, אך להפתעתו נקרא ביום 3.1.11 לשיחה עם מנכ"ל החברה ומנהלת המחלקה, כשבמהלך שיחה זו נאמר לו כי עבודתו בחברה מופסקת לאלתר בשל קיצוצים, על אף שביעות הרצון מתפקודו, והכל מבלי שנערך לו שימוע ובלי שניתנה לו זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה.

התובע טען כי פנה מספר פעמים לנתבעת בבקשה להכיר בזכויות המגיעות לו על פי דין כעובד שלה אולם הנתבעת דחתה את פניותיו בטענה כי לא התקיימו בינה לבינו יחסי עובד-מעביד.

לטענת התובע, הלכה היא כי צורת תשלום השכר אינה קובעת את מהות היחסים בין הצדדים, ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה ומהות היחסים בין הצדדים – יש לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת.

למסקנה זו יש להגיע, לטענתו, בין היתר על סמך רציפות ומשך הקשר, העובדה שהתובע לא היה בעל עסק עצמאי ולא העסיק עובדים נוספים, היות הנתבעת "מפעל שניתן להשתלב בו", השתלבותו בעסקה ובפעילותה של הנתבעת באופן מלא כבודק מערכות – תפקיד חיוני במערך הארגוני שלה, שימוש בציוד החברה בלבד, הצגתו לצדדים שלישיים כעובד הנתבעת, כפיפות מקצועית וקבלת מטלות ומשימות לביצוע ממנהלת המחלקה אשר גם פיקחה על ביצוען, תיאום סידור העבודה והחופשות מול מנהלת המחלקה, הזמנתו לאירועי חברה וטיולים והענקת מתנות בחגים.

לאור האמור, לטענתו, יש לראותו כעובד הנתבעת ולקבוע כי הוא זכאי למלוא הזכויות הסוציאליות בדומה לאלו להן זכאי עובד שכיר בתפקיד מקביל לשלו, כשלטענתו, בהתאם לסכומים שהשתכר, יש להניח כי שכרו הממוצע במעמד של עובד היה עומד על 12,000ש"ח.

לפיכך, לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון חופשה של 14 יום לשנה ובסה"כ 22,400 ש"ח (14 ימים X 12,000/22.5 ש"ח) X 3 שנים), לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו בסך של 4,210 ש"ח (12 ימים X 351 ש"ח), לפיצויי פיטורים בסך של 36,000 ש"ח (3 X 12,000 ש"ח), לתמורת הודעה מוקדמת בשל פיטוריו לאלתר בגובה שכר חודשי של 12,000 ש"ח ולפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 17,590 ש"ח.

בנוסף טען התובע לזכאותו לפיצוי בגין אי מתן זכות שימוע בגובה של 5 משכורות ובסה"כ 60,000 ש"ח (5 X 12,000 ש"ח).