ס"ע 31049-10-14.27 דצמבר 2014

מונחת לפני בקשת הנתבע 2 (להלן: הנתבע) לסילוק התביעה נגדו על הסף.

במסגרת הבקשה טוען הנתבע כי בינו לבין התובע לא התקיימו מעולם יחסי עבודה. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), וכי שמו של הנתבע שורבב לתוך התביעה כנתבע נוסף בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת. הנתבע מוסיף כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו באופן אישי וכי התובע אינו טורח לציין מהם הטעמים העומדים בבסיס התביעה נגדו אישית. הנתבע מדגיש כי הוא מעולם לא העסיק את התובע וכל פועלו במסגרת הנתבעת היה כאורגן שלה ולא באופן עצמאי. הנתבע מפנה את בית הדין לתלושי השכר שם צוין כי המעסיק של התובע הינה הנתבעת ולא הוא באופן אישי. ממילא אין בכתב התביעה טענה כלשהי המצדיקה הרמת מסך, לכאורה, בינו לבין הנתבעת.

התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען בתשובתו כי הנתבע היה האיש המרכזי עימו התקיימו השיחות בכל הקשור להעסקתו, החופשות ותנאי העבודה. לדידי התובע הנתבע היה "המוציא והמביא" בכל המגעים ביניהם. התובע מוסיף כי משלא מצא חברה בשם א.ש. עוז נכסים והשקעות החל לבצבץ אצלו החשש כי הנתבע משתמש בכינויים שונים על מנת להתחמק מחובותיו שבדין על ידי פרסום שמו בהטעיה מכוונת. עוד מוסיף התובע כי בשנים האחרונות ישנה נטייה של מעסיקים להעלות טענות שונות על מנת להתחמק מחובתם הקוגנטית לשלם רכיבי שכר ופיצויי פיטורים. התובע טוען כי הנתבע הוא חברה משפחתית וקטנה ששחקניה הם בני משפחה אחת. יחד עם זאת, התובע מסכים למחיקת התביעה נגד הנתבע זאת בכפוף להצהרה שהנתבעת איננה חברה אינסולבנטית. התובע לא תמך תשובתו בתצהיר מטעמו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ימחק בית הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע כאשר על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו.