ס"ע 28213-11-15

התובע עבד אצל הנתבעת תקופה בת שנתיים כמעט והגיש, כארבע שנים לאחר סיומה, תביעה לקבלת זכויות מזכויות שונות. בפסק הדין אסקור, ראשית, את טענות הצדדים ולאחר מכן אתייחס לכל אחת מהן תוך ניתוח הראיות שהוצגו והפסיקה הרלבנטית.

גרסת התובע

1.התובע הועסק אצל הנתבעת מהלך 23 חודשי עבודה.

2.לטענת התובע נאלץ להתפטר מעבודתו לאור הרעה מוחשית בתנאי עבודתו בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – "החוק") (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

3.טענתו החלופית של התובע בהקשר זה הינה, כי אם יקבע שלא זכאי היה לפיצויי פיטורים על פי דין, אזי זכאי היה לכספים שנצברו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל אותם משכה הנתבעת, בניגוד לדין. כך לטענתו. התובע מבסס טענתו זו על הוראת סעיף 26 לחוק, המאפשרת "החזרת פיצויי פיטורים למעסיק רק במקרה של חוזה אישי/הסכם קיבוצי המאפשר זאת" אשר לא היו בנמצא בענייננו וכן על הוראת סעיף 14 לחוק החלה על ההפרשות לפיצויים מכח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (להלן – "צו ההרחבה") הקובע, כי פיצויים לא ניתנים להחזרה למעסיק אלא אם כן משך העובד את כספי הגמל לפני ארוע מזכה...או אם נשללה לו הזכות לפיצויי פיטורים מכח סעיפים 16 ו – 17 לחוק" (ר' סעיפים 25-23 לכתב התביעה).

4.לטענת התובע שכרו הקובע, בהתאם לו יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו עם סיום עבודתו בנסיבות שתוארו על ידו, כולל את רכיב העמלה ששולמה לו בגין המכירות שביצע "במהלך העבודה השגרתית בנתבעת" (ר' סעיף 20 לכתב התביעה).

5.התובע טען שהיה על הנתבעת להעביר בגינו הפקדות להסדר הפנסיוני החל מיומו הראשון לעבודה ועל כן תבע את חלק המעביד בהפקדות לששת חודשי העבודה הראשונים וכן הפסד תשואה בקרן הפנסיה בגין ההפרשות החסרות (ר' סעיפים 33-30 לכתב התביעה).

6.עוד טען התובע, כי לא ניתן לו טופס הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – "חוק הודעה לעובד") (ר' סעיפים 36-34 לכתב התביעה).

גרסת הנתבעת