ס"ע 28010-07-11 . לפני

1.התובע עבד כמנהל חנות נעליים שבבעלות הנתבעת כחמש שנים עד שסיים את עבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת.

השאלה העובדתית המרכזית בהליך זה היא האם התובע פוטר או התפטר. משאלה זו נגזרת התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. בנוסף, נתבעו הפרשים בגין הבראה, נסיעות ופדיון חופשה.

2.על פי גרסת התובע, הוא חלה בסוף חודש מרץ 2011 ונאלץ להעדר מהעבודה. כיוון שמצבו הרפואי לא השתפר, הוא נאלץ להעדר שוב בחודש אפריל, אלא שאז מנהלי הנתבעת כעסו על היעדרויותיו ופיטרו אותו.

לטענת הנתבעת, התובע התפטר. עוד נטען כי התובע ביקש לקבל את פיצויי הפיטורים ולכן נעדר מבלי להודיע, מתוך תקווה שיפוטר וזו גם הסיבה שהקליט את מנהלי הנתבעת.

3.לאחר ששקלנו את גרסאותיו של כל צד, הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח שפוטר ועל כן דין התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת להידחות.

בפתח התייחסותנו לעדויות שנשמעו ולראיות שהוצגו, נציין כי לא מצאנו סיבה להעדיף עדות מסוימת על פני שאר העדויות שנשמעו. לפיכך, עיקר ההכרעה בהליך זה תנתן על יסוד נטלי הראיה והשכנוע.

בעניין זה נציין כי בניגוד לנטען על ידי התובע, הנטל להוכחת טענת הפיטורים מוטל על התובע, וזאת בהתאם לכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה".

4.גרסתו של התובע לא היתה אחידה ועקבית. בתצהיר התובע נטען כי כאשר התובע פנה לטיפול רפואי ביום 27.4.11, הוא הודיע זאת לנתבעת, ומנהליה החלו לאיים עליו ולקלל אותו בשל העובדה ש"העז" לחלות שוב. התובע תיאר בכתב התביעה כי ביום 27.4.11 הוא שוחח טלפונית עם מר ציון כהן, בעלי הנתבעת, וזה פיטר אותו מהעבודה. שיחה זו הוקלטה על ידי התובע ותמלולה הוגש.

התובע המשיך ותיאר בתצהירו כיצד ביום 2.5.11 הוא הוזמן על ידי מר אבי כהן (בנו של ציון) לפגישה, אליה הוא הגיע עם גיסו (מר משה אבוטבול). לטענת התובע, במהלך שיחה זו אבי ניסה ליצור מצג כאילו התובע הוא שהתפטר ובסופה של השיחה אבי אמר לתובע ולגיסו שמצדו הם יכולים ללכת למשטרה ולהתלונן.