ס"ע 27481-04-10.23

רקע

1. לפנינו תביעתה של גב' בלה סלמן (להלן: התובעת) שעבדה בעיריית נהריה, מיום 20.10.1986 ועד הוצאתה לפנסיה מוקדמת, בחודש יולי 2010, בה נגלתה מערכת יחסים עכורה בין התובעת לבין עובדים אחרים בעיריה. תחילתו של ההליך בבקשה לסעד זמני, נוכח הודעה שקיבלה התובעת, בתאריך 15.4.10, על כך שראש העירייה החליט על הוצאתה לגמלאות, החל מיום 15.7.10, כשהמועד תואם מתן "הודעה מוקדמת" של 90 יום [נספח א' לכתב-התביעה המתוקן (להלן: ההחלטה)]; עוד נקבע בהחלטה, כי בתקופת ההודעה המוקדמת ינוצלו ימי החופשה העומדים לזכות התובעת.

    

2. התובעת עתרה לביטול ההחלטה ולהשבתה לאלתר לעבודתה, בפועל, בתפקידה האחרון בעירייה. כטענות עיקריות לבטלות ההחלטה נטען מצידה:

   כי ההחלטה נוגדת את הוראות חוק גיל פרישה, תשס"ד-2004;

   כי ניתנה בחוסר סמכות, לאחר השעיה שלא כדין ועקב התנכלות מתמשכת כלפי התובעת, מצד בעלי תפקידים אחרים בעיריה;

   ועצם כפיית החופשה על התובעת אינה כדין.

    

3. מנגד, נטען בשם העירייה, כי:

   חוק גיל פרישה אינו חל על הסיטואציה שלפנינו;

   ההחלטה ניתנה עקב אי התאמת התובעת לעבודה ובמסגרת סמכויותיו של ראש העיר, מכח חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, שהיא הסכם קיבוצי (להלן: חוקת העבודה), אשר התובעת לא מיצתה את ההליכים לפיה בטרם פנייתה לערכאות;

   יש שיהוי בהשמעת הטרוניה נגד ההשעיה;

   כל טענות התובעת, בנושא ניצול ימי החופשה, הינן בגדר מחלוקת כספית, אשר אין מקומה להתברר בהליך למתן סעד זמני.

    

4. בהחלטתנו, מיום 20.5.10 (להלן: החלטת הביניים), דחינו את הבקשה לסעד זמני וקבענו, כי ההחלטה, שהתובעת תצא לגמלאות, במועד שנקבע, אינה סותרת חוק כלשהו, מאחר שסמכות ראש העיר הופעלה - לכאורה - לפי חוק הגמלאות, מכח הוראות התאמה בחוקת העבודה. לכן, היה על התובעת למצות את זכות הערעור לפני ועדת השרות, קודם לפנייתה לערכאות; באותו שלב, מאזן הנוחות נטה נגד ביטול ההחלטה, לכן, המלצנו לתובעת להקדים ולפנות לוועדת השרות, בערעור על ההחלטה. עוד קבענו, כי את התחשבנות בקשר לניצול חופשה שנתית, לרבות במהלך תקופת "הודעה מוקדמת", בה המעבידה אינה מעוניינת לקבל עבודה מהתובעת - יש לערוך במסגרת תביעה עיקרית.