לוי נ' אלפתאח

לפניי בקשה לחייב את המשיב/התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של המבקשים/הנתבעים, בגין התביעה שהגיש כנגדם (להלן: הבקשה והתביעה, בהתאמה).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכל יתר המסמכים שבתיק, להלן הכרעתי.

המסגרת הנורמטיבית

זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כ"זכות ה"נעלה" מזכות יסוד" (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003). יחד עם זאת וככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע מהווה פגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות, ולכן יש לערוך את האיזון בין הזכויות המתנגשות בהתאם לכללים שהתוו בחוק ובפסיקה.

עד ליום 2.9.2016 לא נכללה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי אמנם אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אולם נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה "יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות" (בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתנה ביום 26.11.2006, ההדגשה במקור). כמו כן נפסק, יש להביא בחשבון "את המיוחד שבמשפט העבודה" (דב"ע (ארצי נה/218– 3 עלי איוב אל-הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394).

הלכה זו שונתה עם חקיקתו של התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (תיקון תשע"ו, בתוקף מיום 2.9.2016, להלן: התיקון לתקנות בית הדין לעבודה), שבמסגרתו הותקנה תקנה 116א לתקנות, וכך היא קובעת:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"